שמואל להיס – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

בהמשך המלחמה מונה ל[[מפקד פלוגה]] בגדוד 22, בדרגת [[סגן ראשון]], והיה אחד מהאחראים ל[[טבח חולא]]. סמג"ד בחטיבה, [[דב ירמיה]], גילה זאת, ולהיס טען בפניו כי הייתה זו [[נקמה|נקמתו]] על רצח חברו הטוב ביותר ב[[טבח בתי הזיקוק|טבח בית הזיקוק בחיפה]]. בעקבות כך החליף אותו ירמיה. להיס הועמד לדין ב[[בית דין צבאי (ישראל)|בית דין צבאי]] באשמת [[רצח]] של אנשים אחדים. במשפטו טען שהפשע בוצע מחוץ לגבולות ישראל, ולכן הדין הישראלי אינו חל עליו. בית הדין הצבאי דחה טענה זו, אבל אִפשר דחייה במשפט על מנת לאפשר עתירה ל[[בג"ץ]].{{הערה|{{הצופה||קצין הנאשם ברצח שבויים בפני בית הדין העליון|1949/01/10|00415}}}} בדיון בבג"ץ טענה המדינה כי אין לבג"ץ סמכות לפרש את החוק הצבאי. בפברואר 1949 דחה בג"ץ את הטענה של להיס ואת טענת הממשלה, ואפשר למשפט להמשיך.{{הערה|[http://lawlib.huji.ac.il/heshin/bgz-27.48.pdf בג"ץ 27/48 שמואל להיס נגד שר הביטחון ואחרים], ניתן ב-1 בפברואר 1949}} להיס הואשם שב-31 באוקטובר רצח 18 אנשים, ולמחרת רצח 15 אנשים. הוא [[זיכוי מחמת הספק|זוכה מחמת הספק]] מהאשמה הראשונה, אך הורשע באשמה השנייה ונדון לשבע שנות מאסר. להיס ערער על ההרשעה ועל העונש בפני בית הדין הצבאי העליון שבראשות האלוף [[איתן אבישר]]. בית הדין הותיר את ההרשעה בעינה, אך הפחית את העונש לשנת מאסר אחת. ב[[ג' באייר]] [[ה'תש"י]] ([[יום העצמאות]]) ביטל [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], [[חיים ויצמן]], את העונש שהוטל על להיס.{{הערה|[[צבי ענבר]], '''מאזניים וחרב: יסודות המשפט הצבאי בישראל''', תל אביב: [[מערכות]]; צה"ל – הפרקליטות הצבאית הראשית, 2005, עמ' 659–661}}