בית ברנדוט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים (תג) |
|||
שורה 32:
עד מהרה זכה נסיך הכתר החדש באהדה ציבורית והוכר כאיש החזק ביותר בשוודיה. תשישותו של המלך הזקן והמחלוקות שנתגלעו בין חברי המועצה המלכותית של שוודיה, הותירו את השליטה בידיה של הממשלה, בעיקר את השליטה על יחסי החוץ. המהלך המרכזי של מדיניותו של קרל יוהאן היה המהלך לסיפוחה של נורווגיה, והוא הוכיח שניתן להגדירו בכל שם, חוץ מאשר כבובה של צרפת.
ב-[[1813]] כרת קרל יוהאן ברית עם אויביו של נפוליאון, כולל [[בריטניה]] ו[[פרוסיה]] במסגרת [[הקואליציה האנטי-צרפתית השישית]], מתוך תקווה לשמור לעצמו את נורווגיה. לאחר התבוסות ב[[קרב ליצן (1813)|קרב ליצן]] וב[[קרב באוצן (1813)|קרב באוצן]] במאי [[1813]], היה זה נסיך הכתר השוודי שהפיח רוח לחימה בבעלות בריתו ובוועידה שהתקיימה בטרכנברג הוא התווה את התוכנית הכללית של המערכה שהחלה לאחר פקיעת תוקפה של שביתת הנשק של פלסוויץ.
כמפקד העליון של הצבא הצפוני הגן קרל יוהאן בהצלחה על מבואותיה של [[ברלין]] ונחל ניצחונות נגד [[ניקולה אודינו]] באוגוסט וכנגד [[מישל נה]] בקרבות בגרוסברן ובדנוויץ, אך לאחר [[קרב לייפציג]] הוא פנה לדרך משלו, נחוש בדעתו כנגד כל הסכנות להכניע את דנמרק ולשמור לעצמו את נורווגיה. מאמציו הגיעו לשיאם ב[[הסכם קיל]] שבמסגרתו הועברה נורווגיה לשליטת השוודים.
| |||