תמר, מלכת גאורגיה – הבדלי גרסאות

'''תמר בָּגְרַטְיוֹנִי''' (ב[[גאורגית]]: '''თამარი''', תַמַרי; או '''თამარ მეფე''', תַמַר מֶפֶּה; [[11601166]] לערך - [[18 בינואר]] [[1213]]) הייתה [[מונרך|מלכת]] [[ממלכת גאורגיה]] מ-[[1184]] ועד למותה ב-1213. תקופת שלטונה נחשבת כתור הזהב של המונרכיה ה[[גאורגיה|גאורגית]] ב[[ימי הביניים]], והיא עצמה נחשבה בעיני נתיניה למלכה מוצלחת ומיטיבה שכונתה "מלך המלכים ומלכת המלכות" ו"תמרה הגדולה".

תמר נולדה בשנת [[1160]]1166 לערך, ל[[גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה]] ו[[מלכה רעיה|אשתו]] בורדוחן, שהייתה בתו של מלך [[אלאנים|אלאניה]]. ייתכן שהייתה לתמר גם אחות צעירה, [[רוסודן (גיאורגי)|רוסודן]], אולם היא נזכרת רק פעם אחת בכל המקורות הידועים לנו על תקופת שלטונה של תמר המלכה. השם תמר הוא שם מקראי שהועדף על פני שם גאורגי, כיוון ששושלת המלוכה הגאורגית, [[שושלת בגרטיוני]], [[המוצא של שושלת בגרטיד|אימצה לעצמה את האגדה על היותה נצר]] ל[[בית דוד]]. תקופת ילדותה של תמר הייתה תקופת אי סדר בגאורגיה; בשנת [[1177]], התעמת אביה גיאורגי עם קבוצה מרדנית של אצילים. המורדים רצו להדיח את גיאורגי לטובת אחיינו, [[הנסיך דמנה מגאורגיה|דמנה]], שנחשב בעיני רבים כטוען לגיטימי לכתר לאחר שאביו, [[דוד החמישי, מלך גאורגיה|דוד החמישי]], נרצח. העילה של דמנה הייתה קטנה אבל היוותה תירוץ עבור האצילים בראשות מי שהתחזה כאביו החורג, ה[[אמירספסלר]], איוון אורבלי, להחליש את הכתר. גיאורגי השלישי הצליח לדכא את המרידה ויצא למסע של סנקציות כנגד האצילים המרדנים; איוון אורבלי הוצא להורג ונציגי משפחתו ששרדו גורשו מגאורגיה. הנסיך דמנה, ש[[סירוס|סורס]] ו[[עיוורון|סומא]] בהוראת דודו, לא שרד את הטלת המום ועד מהרה מצא את מותו בכלא. לאחר שהמרד דוכא והמתחזה חוסל, עשה צעד נוסף לחיזוק המשכיות שלטונו והכריז, בשנת [[1178]], על תמר כשליטה משותפת יחד עמו וכיורשת מוחלטת.{{הערה|1='''[[יורש מוחלט]]''' ({{אנ|Heir apparent|Heir apparent}}) - [[יורש עצר|מי שבעל זכות לרשת את הכתר]], וזכות זו אינה יכולה להשתנות בעקבות הולדתו של יורש אחר}} בהכרזה זו ניסה המלך לסכל כל מחלוקת על ירושתו לאחר מותו, ולהעניק לגיטימציה להמשך השלטון על ידי צאצאיו. במקביל קידם גיאורגי מיוחסים ללא שיוך לאצולה הקיימת כדי להרחיק את האריסטוקרטיה ממרכזי הכוח.