אברהם דיסקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאמצעי התקשורת בישראל
שורה 16:
בתחום חקר הפוליטיקה הישראלית, כבר ב[[שנות השבעים]] הצביע דיסקין על חשיבות 'השליטה בנקודת הציר' (המאזן בין גוש הימין וגוש השמאל) ועל חשיבות מעברי הקולות בין גוש השמאל וגוש הימין. בשנות האלפיים התפרסם כמבקר חריף של האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. ככזה היה המחבר העיקרי של הצעת ה[[חוקה (ישראל)|חוקה]] של [[המכון לאסטרטגיה ציונית]] ויועץ ל[[ועדת חוקה, חוק ומשפט]] של הכנסת.
 
דיסקין. עם כמה משותפיו האקדמיים (ביניהם רעייתו [[חנה דיסקין]], פול אברמסון, ג'ון אולדריץ', אנדרה בליי, דב סאמט, דן פלזנטל, ו[[משה קופל]]) היה אחראי לכמה מחקרים אקדמיים שזכו לפרסום רב. בין השאר עסקו מחקריו בנושאים של [[פוליטיקה השוואתית]], חקר ה[[דמוקרטיה]], [[תורת המשחקים]], שיטות [[בחירות]] והתנהגות בוחרים. בשנות האלפיים פרסם שני פתרונות חדשים לבעיית המיקוח הידועה של [[ג'ון פורבס נאש|ג'ון נאש]] (John Nash), פתרון לבעיית עוצמת ההצבעה (Voting Power), הוכחה לקשר בין 'אי הצבעה אסטרטגית' וצמידותן של מערכות בחירות ב[[ארצות הברית]] ו[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] במהלך [[המאה ה-20]], הוכחה להומוגניות ההצבעה ב[[משאל עם|משאלי העם]] ב[[שווייץ]], ומדד חדש לבדיקת אי-יחסיות (Disproportionality) ותנודתיות (Volatility) בבחירות.
 
רעייתו של דיסקין, ד"ר [[חנה דיסקין]], הייתה מהחוקרים הבודדים שניבאו את [[קריסת ברית המועצות]]. מאז ראשית שנות השבעים היא חקרה את התפתחות ה[[אופוזיציה]] ב[[מזרח אירופה]].