הגנה מן הצדק – הבדלי גרסאות

ב[[דיון פלילי בישראל|חוק סדר הדין הפלילי]] מנויה רשימה של [[טענה מקדמית|טענות מקדמיות]]{{הערה|שם=hasdap149|1=חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, סעיף 149(10).}} אשר עשויות לעמוד לזכותו של נאשם בהליך פלילי בפתח הדיון במשפטו. עד שנת 2007, לא נמנתה ההגנה מן הצדק בין טענות אלה, ומקור הדוקטרינה היה בפסק דין [[הממלכה המאוחדת|אנגלי]], בו נקבע כי לבית המשפט [[סמכות טבועה]] לבטל אישום שהינו מנוגד ל[[צדק (מוסר)|צדק]] בנסיבות העניין. השימוש בהגנה מן הצדק בישראל הופיע לראשונה בשנת 1994 ו[[בית המשפט העליון]] הישראלי הכיר בהגנה זו בפ"ד יפת, אך קבע שהיא תתקבל רק במקרים נדירים ביותר בהם התנהגות הרשות הציבורית התובעת את האזרח "היא התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת."{{הערה|שם=yefet|1=ע"פ 2910/94, '''יפת ואח' נ' מדינת ישראל''', פ"ד נ' (2) 221}}. ואולם, בשנת [[2007]], ביוזמתו של שר המשפטים פרופ' [[דניאל פרידמן]], נוספה ההגנה ל[[חוק סדר הדין הפלילי]] כטענה מקדמית עשירית{{הערה|שם=hasdap149}}. טענת הגנה מן הצדק אפשרית גם בהליך [[הסגרה]] בדומה לכל הליך פלילי אחר{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/08/440/021/r10/{{פס"ד עליון|קישור=08021440.r10.htm |סוג=ע"פ 2144/08]|עותר=|משיב=}}, סעיף 117}}.

השופט [[אליקים רובינשטיין]] ביטא את גובה הסף הנדרש כדי להצדיק ביטול אישום בסרבו להפעיל את הגנת הגנה מן הצדק בגלל פגם בהעברת חומרי חקירה, במילים: "ומבלי להניח כי לא יהיו מקרים שבהם תתקבל טענת הגנה מן הצדק בהקשר לכך, '''בהגיע מים עד נפש ומחדלים עד זעקה'''. אך לא כן בנידון דידן, מבחינת הפגם ועוצמתו"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/11/530/079/t01/{{פס"ד עליון|קישור=11079530.t01.htm |סוג=רע"פ 7953/11]|עותר=|משיב=}}}}.

*שימוש בסוכן מדיח{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/07/240/012/r05/{{פס"ד עליון|קישור=07012240.r05.htm |סוג=ע"פ 1224/07]|עותר=|משיב=}}, סעיפים 60-72}}

בערעור על הכרזה על נאשם כבר-הסגרה לאחר שחלפו 22 שנים מעת שהוגש נגדו כתב אישום ועד להגשת בקשת ההסגרה נחלקו השופטות [[אילה פרוקצ'יה]] ו[[מרים נאור]] האם חלה על הנאשם הגנה מן הצדק. השופטת פרוקצ'יה טענה שבאיזון הכולל טעמי הגנה מן הצדק מצדיקים הימנעות מהסגרה, בעוד השופטת נאור סברה שאין מקום להכיר בנסיבות העניין בהגנה מן הצדק, הגם שהסכימה שאין להסגיר את הנאשם בגלל [[התיישנות]]{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/08/440/021/r10/{{פס"ד עליון|קישור=08021440.r10.htm |סוג=ע"פ 2144/08]|עותר=|משיב=}}, סעיף 125 בפסק הדין של השופטת פרוקצ'יה, סעיף 4 בפסק הדין של השופטת נאור}}.