שביתת רעב – הבדלי גרסאות

מנהל הכלא רשאי להפריד את השובת מכלל האסירים ואף להעבירו לבידוד בבית סוהר אחר או באגף אחר. מדיניות שרות בתי הסוהר היא שלא לאפשר ביקור רופאים עצמאיים אצל שובתי רעב{{הערה|שם=רלא1}}. עמדת [[ההסתדרות הרפואית בישראל]] היא כי {{ציטוטון|יש להתיר ברמה המקומית לרופאים עצמאיים לייעץ לשובתי הרעב, וזאת לטובת כל המעורבים, כדי לנסות ולמנוע תוצאות קטלניות. במדינות מסוימות הדבר אכן נעשה, ומעמדם העצמאי של רופאים אלה מקנה להם אמינות כמתווכים המקובלים על כל הצדדים}}{{הערה|1=ההסתדרות הרפואית בישראל, [http://www.ima.org.il/MainSite/ViewCategory.aspx?CategoryId=2841 נאמנויות כפולות וייעוץ כוזב]}}.

 

 

ביולי 2015 אישרה הכנסת תיקון ל[[פקודת בתי הסוהר]] המתיר [[הזנה בכפייה]] של אסיר שובת רעב שנשקפת סכנה חמורה לבריאותו.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = אתר הכנסת|כתובת = http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press30715l.aspx|כותרת = המליאה אישרה סופית את החוק למניעת נזקי שביתת רעב|תאריך = 30 ביולי 2015}}}} החוק יצר מנגנון מורכב לאישור הזנה בכפייה של אסיר, המורכב מזה של ועדת האתיקה לפי סעיף 15(2) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996. בניגוד לוועדת האתיקה שמטרתה להגן על האדם מעצמו, תיקון חקיקה זה נועד לשתי תכליות, הגנה על האסיר מעצמו וכן הגנה על ביטחון הציבור והסדר הציבורי מתוצאות שביתת הרעב.{{הערה|לניתוח התיקון לפקודה והצעות לשינויים, ראו, נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2015), טיפול רפואי כפוי בעידן ההסכמה מדעת, 280-301.}}