זנות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הרחבה מעבודה אקדמית משתמש:Ilyadaniel/טיוטה במסגרת קשר עם האקדמיה |
מ ←נזקי הזנות: הגהה |
||
שורה 12:
== נזקי הזנות ==
===
נשים, גברים וקטינים בזנות סובלים מנזקים פיזיים קשים. בניהם בעיות הבריאות כוללות תשישות, נטייה להידבק במחלות ויראליות, זיהומים באיברי המין, כאבי גב, עייפות, כאבי ראש, כאבי בטן, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, צהבת כרונית, סרטן צוואר הרחם, סרטן אנאלי ודלקות אגן כרוניות. הם סובלים מנזקים גופניים כתוצאה משימוש מוגבר בחומרים ממכרים, ניקוטין, סמים ואלכוהול, מהזנחה של הגוף ומתנאי מגורים קשים{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/BlobFolder/reports/18_1_10_3/he/reducing_feeds.pdf|הכותב=עו"ד אמי פלמור|כותרת=דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת הכלים לצמצום צריכת הזנות|אתר=|תאריך=דצמבר 2017}}}}. כמו כן, הרוב המוחלט של נשים בזנות סובלות מפגיעות גופניות כתוצאה ישירה מאלימות שהן סופגות מסרסורים ולקוחות{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Melissa Farley & Howard Barkan|שם=Prostitution, violence, and posttraumatic stress disorder|כתב עת=Women and Health}}}}.
===
הרוב המכריע של נשים בזנות סובלות מנזקים נפשיים הכוללים [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית|הפרעות דחק פוסט טראומטיות]] (חוקרים רבים מאבחנים את העיסוק עצמו בזנות כחוויה טראומטית מתמשכת), [[דיכאון קליני|דיכאון]], דימוי עצמי נמוך, חוסר תפקוד חברתי וניסיונות אובדניים.
שורה 23:
CPSCD מאופיינת אפוא במגוון רחב של סימפטומים פוסט טראומטיים, בהפרעות במבנה האישיות, בגילום מחדש של הטראומה הראשונית, בנטייה לקורבנות חוזרת על ידי הרס עצמי, בניסיונות אובדניים ובהפרעות דיסוציאטיביות. כמן כן, לטראומה ממושכת הפרעות פסיכיאטריות נלוות כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ופוביות. בעוד שקורבן טראומה יכול להרגיש שהוא 'איננו עצמו' מאז הטראומה, קורבנות של טראומה כרונית עלולים לאבד את התחושה שיש להם אני. PTSD ו-CPTSD היא תסמונת נורמטיבית בקרב נשים בזנות. ממחקרים שנעשו ב-2003 בתשע ארצות עולה כי 68% אחוז מהנשים בזנות סובלות מ-PTSD{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Melissa Farley|שם=“Bad for the Body, Bad for the Heart”: Prostitution harms women even if legalized or decriminalized|כתב עת=Violence Against Women|שנת הוצאה=2004}}}}.
==== מנגנוני
רוב הנשים בזנות משתמשות במנגנוני [[דיסוציאציה|ניתוק]] כדי להגן על עצמן, כאסטרטגיית הישרדות. דיסוציאציה, המפצלת בין הגוף לנפש, מאפשרת הגנה נפשית על ידי סילוק הטראומה מהחוויה המודעת והיא מתאפיינת באפיזודות של ניתוק בדרגות שונות{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Melissa Farley & Joanne Keaney|שם=Physical symptoms, somatization, and dissociation in women survivors of childhood sexual assault|כתב עת=Women and Health|שנת הוצאה=1997}}}}. אחד ההיבטים המודעים של מנגנון זה הוא בניית דמות עבודה: לכל אישה בזנות יש שם נוסף, שם עבודה ולרוב גם דמות נוספת, הדמות העובדת. דמות זו מאפשרת פעמים רבות לנשים לשמור על הפרדה בין החיים בזנות ל"חיים האמיתיים". אחד מביטויו הפחות מודעים של מנגנון הדיסוציאציה הוא ניכור מהגוף והתפיסה של הגוף ככלי עבודה. "''הגוף לא נחווה כשייך להן אלא כמשהו שניתן להן, והן יכולות לנצל אותו לטובתן ולצרכיהן. ..מתקיימת הפרדה ברורה בין הגוף לבין 'האני הפנימי'. הגוף לא נחווה כחלק ממנה, אלא רק כעטיפה.. לכן הפגיעה בגוף לא נחווית כפגיעה בה או במי שהיא''" {{הערה|שם=הערה מספר 25347122:1|{{צ-ספר|מחבר=חמוטל בן-סיני|שם=אני שתי נשים בגוף אחד: על הקשר בין מנגנון הדיסוציאציה וההמצאות בזנות|מקום הוצאה=אוניברסיטת בר אילן, רמת גן|שנת הוצאה=2014}}}}. ביטוי נוספים של מנגנון זה הם שיכחה של פרקי זמן משמעותיים ("חורים שחורים"), בעיות זיכרון וחוויות חוץ גופיות במהלך קיום יחסי מין{{הערה|שם=הערה מספר 25347122:1}}.
===
במאמרה של שולמית אלמוג זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי היא טוענת כי הזנות מסבה שני סוגי נזקים – נזקים אינדיבידואליים המתוארים במונחי טראומה ונזקים אובייקטיבים של קלון חברתי ופגיעה בכבוד, שפוגעים בכל הנשים בזנות, ללא יוצא מן הכלל. הקלון החברתי נובע מהמרת הזהות הפרטית של נשים בזנות, בזהות חד-ממדית של 'זונה', המוחקת את הזהות האישית. נוסף על מחיקת הזהות האישית, "''הניסיון להסוות את העיסוק בזנות כרוך במחיר כבד – בין השאר החשש המתמיד מחשיפה, ותחושת הניכור והבידוד מהחברה הנחשבת לנורמטיבית''" {{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שלומית אלמוג|שם=זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי|מקום הוצאה=בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=2016}}}}.
== הסברים אטיולוגיים ==
| |||