פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 3,662 בתים, לפני חודשיים
מ
שוחזר מעריכות של 79.176.68.62 (שיחה) לעריכה האחרונה של תום גור
*מילים: מילת השאלה "מי" היא בשתי השפות "מאן".
*[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]]: הארמית והערבית נוטות להשמיט מילים אוגדות, מילות זיקה או ניכוס ("למוחמד יש התגלות" הוא "למוחמד התגלות")
*מבנים: צורת הפנייה הישירה ("יא"). האותיות הערביות והארמיות אל"ף ונו"ן מתחלפות עם הצורות העבריות ה"א ומ"ם. ת"ו מתחלפת עם שׁ"ין. בניין "אפעל" בארמית וערבית הוא בניין הפעיל בעברית (בארמית, לדוגמה, הקדמה היא אקדמה), ואילו צורת הריבוי הזכרית מסתיימת בנו"ן תחת במ"ם. (ארמית: "'מאימתי קורי'''ן''' את [[קריאת שמע|שמע]] ב[[תפילת שחרית|שחרית]]בערבי'''ן'''?"')
 
למרות היות הערבית שפה שמית, שמשמרת בדייקנות מבנים שמיים קדומים למדי שלא השתמרו בעברית (למשל במבנה הפועל וביחסות), היא נחשבת על ידי הבלשנים לשפה צעירה – יחסית לעברית ולמרבית השפות השמיות, ששימרו תכונות שמיות קדומות אחרות שלא שרדו בערבית. הבולטת שבתכונות הללו היא "ו' ההיפוך" (מעתיד לעבר), אשר כן השתמרה בשפות השמיות הקדומות יותר, כגון [[אכדית]] ועברית (למשל, באכדית: מַ-אַתַּשַׁבּ; בעברית: וָ-אתיישב).
 
<!-- בעבודה שומר בינתיים באופן מוסתר
===ערבית כמקור מחקרי===
לשפה הערבית והעברית כאמור דמיון רב, אך יש והיא משמרת משמעויות של עברית קדומה שאינה בשימוש כיום.{{הערה|1=הרב [[יצחק דב במברגר]] באסופת מאמריו 'יד הלוי' (יצא לאחר פטירתו)}} בין היתר ישנם תופעות של מלים עם סיכול אותיות, תוספות של אותיות שנעלמו מן העברית (או הפכו להדגשה), וכן החלפת אותיות - המורות אולי על ביטוי קדום.{{הערה|1=על עברית מקראית, מאמרו המחקרי של הרב [[יצחק דב במברגר]] באסופת מאמריו 'יד הלוי' (יצא לאור לאחר פטירתו)}}
 
דוגמאות להיגוי אותיות מוחלפות וחסרות:
*צד"י בהיגוי הערבי (המבוטאת כסמ"ך מלועלעת) עם סמ"ך (או שי"ן שמאלית) בעברית.
*בּי"ת בהיגוי הערבי עם פּ"א בעברית – הקיימת גם בעברית קדומה: 'פרזל' במקום ברזל, ו'בני פתירה' במקום 'בני בתירה'. לאור הבדלים אלו ונוספים, יש הסוברים שההגייה הקדומה של בּי"ת דגושה לעומת רפה, וכן של פ"א דגושה לעומת רפה, היו צמד של [p] ו-[b], וצמד אחר של [f] ו-[v].
*אל"ף בהיגוי הערבי עם ה"א או יו"ד בעברית. במילה أل 'אִל-', ה"א הידיעה בערבית המהווה מילה נפרדת וסמוכה, הלמ"ד הסופית נעלמה והוחלפה באות מודגשת. העלמות הלמד והדגשת האות של המילה קיימת גם ב'אִל-' הידיעה של הערבית, באותיות בהן משמשת הלשון (נקראות: אותיות שמש וירח) תשדזלמ"נ הן דגושות והן רפות – כולל שין שמאלית, הרפות נהגות כאותיות th j: ת', ד', ז'.{{הערה|1=[https://he.wikibooks.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA/%D8%A3%D9%84_%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94 ה"א הידיעה בערבית ספרותית] (ויקיספר)}}
*זי"ן בהיגוי הערבי עם דל"ת בעברית.
 
דוגמאות למלים דומות:
*نسيت נסית או נאסיית – שכחתי: בעברית משמש בביטוי: תהום הנשיה (במקור: המקום שם המתים נשכחים) ובתנ"ך: נָשִׁיתִי. פסוק ([[פרשת האזינו]]) "''צור ילדך תֶּשִי - ותשכח אֵל מחוללך!''" במשמעות: האל (צור) יצר אותך היצור השוכח (בן התמותה), והשתמשת בכוח השכחה שניתן לך כדי לשכוח את כח יוצרך.
*أنف אַנְף – אף. בעברית קדומה קיים כביטוי לכעס ו"חרון אף": ... כִּי אֱנַפְתָּ בִּי (תהלים)
*יד (במדוברת איד) – יד
*אד'ן – אוזן
*ימין – דרום: בעברית עתיקה – ת'''ימנ'''ה (בתימנית שם ארצם יַמַן, וגם '''גנוּב''' – בשיכול אותיות של העברית: נגבה, אזור יבש וכיום משמש בשורש נג"ב, לנגב במגבת).
*שׁימאל – שׂמֹאל – במשמעות צפון
 
יש בשפה הערבית מילים בעלות משמעות הפוכה לעברית המדוברת כיום – ואולי רומזות על משמעות קדומה של המלים המדוברות. לדוגמא:
-->
 
==הגיית השפה וכתיבתה==