אינפלציה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קו מפריד בטווח מספרים |
|||
שורה 2:
{{לשכתוב|ערך מבוסס על תאוריות ספציפיות, לא תמיד תוך הבהרה שקיימות תאוריות הפוכות|נושא=מדעי החברה|נושא2=מדע וטכנולוגיה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=מונח כלכלי|אחר=תהליך קוסמולוגי|ראו=[[אינפלציה קוסמית]]}}
'''אִינְפְלַצְיָה''' היא מונח [[כלכלה|כלכלי]] המתאר תהליך של עלייה כללית, מתמשכת וקבועה של רמת ה[[מחיר]]ים {{אנ|Price level}} במדינה. דבר
תופעת האינפלציה מוגדרת כעליית מחירים, כלומר ירידה מתמשכת בערכו של המטבע המקומי. [[כוח קנייה|כוח הקנייה]] של המטבע [[פיחות מטבע|פוחת]], משמע התמורה המתקבלת עבור כל יחידת מטבע הולכת וקטנה.
כמו כן תופעה המכונה "פיחות מתמשך" מתארת את ירידת ערכו של המטבע בהשוואה למטבעות של מדינות אחרות בהן שיעורי האינפלציה נמוכים יותר. עם זאת, כיוון ש[[שער חליפין|שער החליפין]] (ערכו של כל מטבע ביחס למטבעות אחרים) מושפע גם מגורמים נוספים, לא תמיד רואים קשר ישיר בין האינפלציה לשער החליפין.
מקרה קיצוני של אינפלציה נקרא '''[[היפר-אינפלציה]]''' (אינפלציה דוהרת) המתאר מצב בו ישנה אינפלציה גבוהה כאשר שיעור האינפלציה הולך וגדל מבלי להגיע לשווי משקל. המצב ההפוך לאינפלציה הוא '''[[דפלציה]]''', בו קיים תהליך של ירידה כללית ומתמשכת במחירים ועלית ערך המטבע. מצב מאוזן נקרא '''יציבות מחירים''', המתאר מצב בו אין שינוי או שיש שינוי זעיר ברמת המחירים. ממשלות שמנסות ליצב את האינפלציה מבצעות '''[[רפלציה]]''', מעבר ממצב דפלציוני ליציבות מחירים או אף לאינפלציה מתונה, או מיתון של תהליך דפלציוני.
==אינפלציה בהיסטוריה==
[[קובץ:Zimbabwe 100000000000 Dollars Bill 2008.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שטר של 100 מיליארד דולר מ[[זימבבואה]] שהודפס בתקופת האינפלציה בשנת 2008]]
תופעות שניתן לכנותן אינפלציה התרחשו לפרקים במהלך ההיסטוריה, מאז תחילת השימוש הנרחב ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]]. דון פארלברג, ב"ניתוח והיסטוריה של האינפלציה" שלו מונה 15 מקרים בולטים שהתרחשו במהלך אלפיים השנים האחרונות, החל ברומא העתיקה (בין שנת
במאה העשרים היה מספר רב של מקרים של אינפלציה מהירה במיוחד או היפר-אינפלציה. דוגמאות מוכרות הן [[גרמניה]] לאחר מלחמת העולם הראשונה, [[רוסיה]] אחרי פירוק [[ברית המועצות]], [[ברזיל]] בין
על–פי [[פארלברג]], כל המקרים בהם התרחשה אינפלציה נבעו מ"שינוי במכנה המשותף לכל המחירים — כסף". ניתן להבחין, עם זאת, בשני סוגים עיקריים של התרחשות אינפלציונית: מהלומה אינפלציונית קצרה ואלימה, שבאה בעקבות אירוע טראומטי כמו מלחמה, מהפכה או שינוי [[מוניטרי]] משמעותי; ואינפלציה מתמשכת, שבה שיעור העלייה השנתית במדד המחירים היה נמוך יותר, שנבעה בדרך כלל משימוש במדיניות מוניטרית אינפלציונית לאורך זמן.
"מהלומות אינפלציוניות" התרחשו במקרים כמו הדבר השחור שגרם למות חלק נכבד מהאוכלוסייה באמצע [[המאה ה-14|המאה הארבע עשרה]], אינפלציית [[ג'ון לו]] באנגליה (1720-1717) בעקבות הכנסת כסף נייר לשימוש, [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]] (1780-1775), המהפכה הצרפתית (1796-1790), [[מלחמת האזרחים בארצות הברית]] (1865-1861), המשבר הכלכלי בגרמניה (1933-1920) והמשבר ברוסיה (1924-1913) סביב תקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], המשבר בהונגריה (1946-1945) אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], והמשבר בסין (1949-1937) בזמן מלחמת האזרחים והמהפכה הקומוניסטית. את המקרים הללו אפיינו אבדן שליטה על המטבע, כלומר, על הדפסת הכסף, או הדפסת כסף יזומה בהיקף גדול על–ידי שליטים שעלו במהפכה כדי לממן את הוצאותיהם, לשלם לחיילים, לשחוק חובות חיצוניים, וכדומה. חריג בולט הייתה אינפלציית הדבר השחור, שנבעה מצמצום חד בכמות הסחורות בעקבות הירידה החדה בגודל האוכלוסייה.
שורה 21:
"אינפלציה מדורגת" התרחשה לאורך שנים באימפריה הרומית (301-150), שם נהגו הקיסרים לדלל את אחוז המתכות היקרות במטבעות שטבעו; בספרד במאה השש עשרה שם, כפי שמתאר [[חואן דה מריאנה]] ב"[[חואן דה מריאנה#"מסה על השתנות הכסף"|מסה על השתנות הכסף]]" התלווה להזרמת ה[[בוליון]] מאמריקה גם דילול באחוז המתכות היקרות במטבעות; בברזיל (1988-1937) שם עשתה הממשלה שימוש מסיבי ב[[הרחבה מוניטרית]]; בארצות-הברית (1988-1933) שם התרחשה הרחבה אינפלציונית כחלק ממדיניות ה[[ניו דיל]] ומאוחר יותר הקיינסיאנית; וכן הלאה.
בשנת
השטר הגדול ביותר שהודפס היה של 100 מיליארד דולר זימבבואה, שהודפס בתחילת שנת 2008 ולאחר כשבוע הוחלף בסדרת שטרות חדשה שבה הורדו 10 אפסים מהמספר.
==מדידת אינפלציה==
{{ערך מורחב|ערכים=[[קרן המטבע הבינלאומית]], [[OECD]]}}
מדידה שיטתית של גובה המחירים בשוק ובעקבות זאת של האינפלציה החלה במדינות המערב בסוף המאה התשע–עשרה והפכה לתופעה רווחת אחרי מלחמת העולם הראשונה. מדידות מוקדמות יותר מבוססות לרוב על הערכות ואומדנים והן מדויקות הרבה פחות.
אינפלציה נמדדת בדרך כלל באמצעות הרכבת "סל מוצרים" הכולל מגוון מוצרים ושירותים בכלכלה (לרוב על בסיס נתונים המלוקטים על ידי רשויות ממשלתיות). המחירים משולבים למדד מחירים כולל המודד את רמת המחירים הממוצעת (והשתנותה). [[קצב האינפלציה]] הוא אחוז השינוי במדד זה מנקודת בדיקה אחת למשנתה. כמה כסף צריך בשביל לקנות את סל המוצרים כעת ייתן מושג האם ערך המטבע ירד (אינפלציה) או עלה.
שורה 35:
==גורמי האינפלציה==
הכלכלנים חלוקים בדעתם לגבי הסיבה לקיומה של האינפלציה, ולפיכך גם הפתרונות שהם מציעים שונים.
אינפלציה מתרחשת בעקבות גידול חריג בהיקף אמצעי התשלום העומד לרשות הציבור, מעל ומעבר לגידול בייצור ובזרימת השקעות ממקורות חוץ. הגורם המפקח על אמצעי התשלום הוא בדרך כלל המדינה באמצעות הממשלה או הבנק המרכזי. ברוב ארצות העולם מקובל שהמדינה היא היחידה המוסמכת להדפיס שטרות כסף ומטבעות, והיא אמורה לפקח על מתן אשראי ו[[הלוואה|הלוואות]] בידי גורמים פרטיים. אינפלציה יכולה להיגרם גם כתוצאה ממחסור חמור בסחורות, בפרט במוצרים חיוניים, כשהיקף אמצעי התשלום נותר יציב ולא מצטמצם.
שורה 43:
הגדלת היצע הכסף עשויה להיווצר גם על–ידי גורמים אחרים. לדוגמה, גילוי כמויות גדולות של זהב וכסף על–ידי הספרדים באמריקה הוביל לעלייה של 300 אחוז במחירים בספרד במהלך [[המאה ה-16]] (ההשפעה על האינפלציה במדינות אחרות הייתה קטנה בשל ההיקף המצומצם של המסחר הבינלאומי). כמו כן קיימים גורמים נוספים לאינפלציה. כך לדוגמה קיימת אינפלציה שסיבתה היא צמצום משמעותי בכמות הסחורות והשירותים במדינה, בלי שיהיה צמצום מקביל בכמות הכסף. מצב כזה עשוי להיגרם, למשל, בעקבות תקופה מתמשכת של בצורת או צמצום מתמשך בשטחים הראויים לעיבוד חקלאי.
מספר אסכולות בתחום הכלכלה הציגו וריאציות והסתייגויות שונות לכלל זה והוסיפו המלצות מדיניות שונות לאופן השליטה (או אי השליטה) הרצוי באינפלציה.
===התאוריה המוניטריסטית===
התאוריה המוניטריסטית, שנציגה הבולט ביותר הוא [[מילטון פרידמן]] גורסת כי אינפלציה היא תופעה מוניטרית הנובעת מגידול ב[[היצע הכסף]] (או בכמות הכסף כפול 'מהירות המחזור' של הכסף) בשיעור הגבוה מהתרחבות גודל הכלכלה. גידול זה נובע תמיד, בעיקרו, משינוי יזום של היצע הכסף על ידי הממשלה או על ידי הבנק המרכזי, והוא מבוצע בעיקר באמצעות שינויים בשערי הריבית או בהזרמה ישירה של כסף ("הדפסת כסף"). שינויים כאלו קובעים את "יוקר" הכסף לגורמים המתווכים את היצע הכסף לציבור, כמו בנקים וגורמים פיננסיים מוסדיים אחרים.
מבחינתם של המוניטריסטים, הנתון החשוב ביותר להיצע הכסף (ב[[ארצות הברית]]) הוא '''M1''', שהוא סכום הכולל את סך כל המטבעות וכסף הנייר שבמחזור ('''M0''') בתוספת סכומי הכסף הנמצאים בחשבונות המחאות (עובר-ושב).
בהשפעת ארצות הברית ובריטניה, הפכה התאוריה המוניטריסטית למקובלת בין כלכלנים וראשי בנקים מרכזיים בעולם, אם כי במרכז אירופה היא פחות מקובלת. ראשי בנקים מרכזיים מהאסכולה הזו, רואים את תפקידם כבקרה של היצע הכסף המצרפי כך שיוותר ברמה אחידה לאורך זמן, בעיקר באמצעות שינויים בגובה הריבית שקובע הבנק המרכזי.
בישראל, מנוהלת מדיניותו של בנק ישראל לפחות מאז אמצע שנות השמונים בהתאם למדיניות המוניטריסטית, כשנגיד הבנק הקודם, [[סטנלי פישר]], נחשב אחד המוניטריסטים הבולטים היום. מדיניותו של בנק ישראל לאורך השנים כוונה, בהתאם לתפישה המוניטריסטית, לרסן את האינפלציה ולקבע גידול בקצב אחיד של היצע הכסף במשק באמצעות קביעת ריבית בשיעור גבוה יחסית, כך שלקיחת הלוואות נעשית יקרה יותר. הגבלה עקבית כזו של הגידול בהיצע הכסף נחשבת לסיבה לקיום אינפלציה ברמה נמוכה לאורך שנים.
===התאוריה האוסטרית===
התאוריה של [[האסכולה האוסטרית]] מעלה טענה בסיסית דומה לזו של המוניטריסטים בקביעתה כי אינפלציה היא גידול בכמות הכסף והאשראי כשהכוונה היא לכמות הכסף שבמחזור ולכסף "בשלות אפס", המכונה '''MZM''', שהוא סך כל הכסף הזמין באופן מיידי לבעלי חשבונות בנקים. שינוי חריג בהיצע הכסף יכול להיגרם, על פי התאוריה האוסטרית, אך ורק בעקבות מדיניות יזומה של הדפסת כסף על ידי הממשלה או הבנק המרכזי.
הגישה האוסטרית שונה מן הגישה המוניטריסטית בכך שהיא אינה בוחנת את '''כמות''' הכסף אלא את '''איכות''' הכסף. לפי גישה זו, אין דבר רע באופן מובנה בגידול או בקיטון בהיצע הכסף (ובעקבותיו במחירים), כל עוד אלו קשורים ונקבעים על פי שינויים ממשיים בשוק.
דוגמה מובהקת לחילוקי הדעות בין האסכולות ניתן למצוא בהתנהגות המשק האמריקני בשנות העשרים, קודם לשפל הכלכלי הגדול. על פי תפישת האסכולה המוניטריסטית, התנהגותו של הבנק הפדרלי לאורך העשור הייתה ראויה לשבח, כיוון ששמר על יציבות המחירים ועל גידול קבוע וסדיר בהיצע הכסף.
על פי תאוריית [[מחזור העסקים]] של האסכולה האוסטרית, לעומת זאת, בגלל ייעול ושיפור הליכי הייצור לאורך שנות העשרים, הייתה צריכה להתרחש בארצות הברית ירידת מחירים מסוימת (כלומר, דפלציה) והעובדה שבפועל הייתה עליה בהיצע הכסף ועלייה קלה במחירים מעידה על כך שהבנק הפדרלי נקט למעשה צעדים אינפלציוניים משמעותיים.
במלים אחרות, על פי הגישה האוסטרית, ההתמקדות אינה צריכה להיות בכמות הכסף כעניין טכני גרידא. לתפישתם, כאשר יש שינויים בהיצע הכסף הנובעים מייעול ייצור, זרימת השקעות חוץ או, לחלופין, אסון טבע או העלאת מחיר בגלל שינוי חריף בהיצע של [[משאב]], יש להתיר למשק "לבטא" שינוי זה באמצעות אינפלציה או דפלציה זמניות. אלו לא יימשכו כל עוד לא יהיה להן [[תמריץ]] בפעולות של הבנק המרכזי. מסיבה זו, גורסת האסכולה האוסטרית כי אסור להעניק לבנק המרכזי שליטה באספקת הכסף ויש להותיר זאת לכוחות השוק (גישה זו מעדיפה חזרה לתקן מבוסס סחורה, עם העדפה ל"[[תקן הזהב]]" מפני שהוא כבר מוכר והוכיח את עצמו בעבר).
שורה 68:
אינפלציית דחף-ביקוש הוא שמה של תאוריה [[נאו-קיינסיאניזם|נאו-קיינסיאנית]] הגורסת כי אינפלציה נוצרת כאשר ה[[ביקוש מצרפי|ביקוש המצרפי]] במערכת כלכלית עולה על ה[[היצע מצרפי|היצע המצרפי]]. במקרה כזה, נוצרת תופעה שבה "יותר מדי כסף רודף אחר פחות מדי מוצרים" או "יותר מדי הוצאה כספית רודפת אחרי פחות מדי מוצרים," שכן על פי תפישת התאוריה, רק כסף שהוצא לצריכה (בניגוד להוצאת כסף בתהליך הייצור) יכול לגרום לאינפלציה. באופן טבעי, כאשר הביקוש עולה, עולים גם המחירים. לפי התאוריה, במצב כזה ה[[תוצר לאומי גולמי|תוצר הלאומי הגולמי]] אמור לעלות ואילו ה[[אבטלה]] אמורה לרדת כאשר הכלכלה נעה לאורך [[עקומת פיליפס]].
כדי להסביר כיצד יכולה להתקיים תופעה יציבה שבה הביקוש עולה על ההיצע, בניגוד לכלל היצע וביקוש, טוענים חסידי התאוריה כי הדבר ייתכן אם במשק קיים מצב של תעסוקה מלאה ואין אפשרות להגביר או לייעל את הייצור במידה שתדביק את הגידול בביקוש. במלים אחרות, מונח שייתכן מצב בו כמות הכסף שבידי הצרכנים אינה תלויה (או לכל הפחות, אינה תלויה באופן מוחלט) בשינויים בייצור. בתפישה הכלכלית הקלאסית, מקובל היה להניח כי הכסף העומד לרשות הצרכנים מגיע לידיהם מידי היצרנים (לדוגמה, באמצעות משכורות) ולכן, כאשר הייצור אינו מוגבר או מיועל מהר מספיק, תהיה נטייה להקטנת כמות הכסף שבידי הצרכנים, בהתאמה לכמות הכסף שיכולים לשלם היצרנים. על–פי תאוריה זו, ייתכן מצב שבו מנגנון זה לא יפעל.
תופעת ה"[[סטגפלציה]]" בשנות השבעים, שבה הייתה אבטלה גבוהה במקביל לאינפלציה גבוהה, עמדה בסתירה לתאוריה ולעקומת פיליפס. על–פי התאוריה, אינפלציית דחף-ביקוש יכולה להתקיים רק במצב שבו יש תעסוקה מלאה ואין אפשרות להגביר או לייעל את הייצור במידה מספקת. במקרה כזה, על–פי התאוריה, ישנו לחץ ביקוש הגורם לאינפלציה. כאשר ישנה אבטלה, לעומת זאת, איננו אמורים להיתקל בלחץ ביקוש, משום שכמות הכסף העומדת לרשות הצרכנים לצריכה קטְנה (בגלל האבטלה).
שורה 79:
אינפלציית הלם היצע או '''אינפלציית דחף-עלות''' היא גרסה משופרת של תאוריית אינפלצית דחף-היצע שהעלו ה[[נאו-קיינסיאניזם|נאו-קיינסיאנים]]. לפי תאוריה זו, ניתן 'להציל' את עקומת פיליפס אם טוענים כי במקרים שבהם עקומת פיליפס אינה תואמת למצב הנוצר (למשל סטגפלציה, קיום אבטלה ואינפלציה גבוהות בו זמנית) התרחשה האינפלציה בגלל גידול משמעותי ופתאומי בעלות מוצרים או שירותים חשובים שאין להם חלופה זמינה.
עליה כזו אמורה לגרום, לפי התאוריה ל"הלם היצע" הגורם לעליית שיעור האינפלציה באופן חד. בעקבות זאת, חלים שינויים ב[[התאמת ציפיות כלכלית|ציפיות]] של צרכנים לאינפלציה עתידית, המשק "מוצמד" יותר ויותר לאינפלציה ונוצרת סחרחרת עלייה במחירים ובשכר.
טענת נגד של המוניטריסטים לתאוריה זו היא שכאשר עולה המחיר של מוצרים ושירותים מסוימים, אם היצע הכסף הכולל אינו משתנה בעקבות פעולה של הבנק המרכזי, יביא הדבר לירידה בהיצע הכסף הכולל הזמין לצרכנים לרכישת מוצרים אחרים, כך שהעלייה במקום אחד תאוזן בירידה במקום אחר. כתגובה לטענת הנאו-קיינסיאנים ש[[משבר הנפט]] גרם לאינפלציה של שנות השבעים (הפתרון מבחינת התאוריה לבעיית הסטגפלציה) משיבים המוניטריסטים בדוגמת שנות השמונים, בהן הייתה ירידה במחיר הנפט ללא ירידה מקבילה באינפלציה.
תגובת הנאו-קיינסיאנים הייתה הטענה שבשל העובדה שירידת מחירים היא אטית יותר מעליית מחירים (תופעה המכונה "דביקות כלפי מטה"), עדיין תיווצר אינפלציה, שדעיכתה תהיה אטית יחסית. הממשלה, שתרצה להימנע מירידה כזו שמשמעותה [[מיתון כלכלי|מיתון]] תפעל כדי למנוע תופעה כזו. ובמלים אחרות, הנאו-קיינסיאנים מקבלים כאן פעם נוספת את הטיעון המוניטריסטי-אוסטרי כי הגורם הממשי לאינפלציה הוא הזרמת כספים על ידי הממשלה, אך טוענים כי הפתרון המוצע על–ידי תאוריית אינפלציית הלם היצע משמש כלי מדיניות טוב יותר.
שורה 97:
קיימות גם דעות, שאינן מקובלות באסכולות הכלכליות המרכזיות, כגון:
* לפי ד"ר [[אסתר אלכסנדר]], בעבר יועצת כלכלית לשרי האנרגיה והעבודה ומרצה ב-UCLA, אינפלציה גורמת להעברת כח מהשכירים לבעלי ההון עקב קיומם של שני שווקים נפרדים, למוצרי יסוד ומוצרי יוקרה, מצב המאפיין [[כלכלה דואלית]]. בתהליך זה, עודף ביקוש למוצרי יוקרה מעלה את מחירם. עליית המחירים מובילה לעלייה יחסית ברווחיהם של מוכרי מוצרי היוקרה. יצרני מוצרי היסוד מעלים אף הם מחירים, כדי להשוות את שיעור הרווח שלהם לזה של סוחרי היוקרה. לכן יורד כוח הקנייה של השכירים ודבר זה מוביל לירידה בביקוש לסחורות יסוד. עקב הירידה בביקושים מצומצמת הפעילות הכלכלית, חלה עלייה באבטלה ועליית כוח הקניה של בעלי ההון (במונחים יחסיים), שבתורה מעלה את הביקוש למוצרי יוקרה וכך הלאה.
* בספר [[מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום]] מוצגת תאוריה נוספת, לפיה אינפלציה היא אמצעי של [[העמקת הצבר]]. בעלי ההון הדומיננטי, אלו המחזיקים בנכסים המניבים את הרווחים הגבוהים ביותר, מגדילים את כוחם הכלכלי על ידי העלאה מהירה של מחירי המוצרים אותם הם מוכרים. העלאה זו מתבצעת בקצב מהיר יותר מאשר עליית שאר המחירים. עקב ההפרשים בשיעורי עליות המחירים, גדלים רווחי בעלי ההון הדומיננטי לעומת אלו של שאר בעלי ההון והמשקיעים.
==אינפלציה כבושה==
אינפלציה כבושה היא אינפלציה בקצב נמוך ממה שהיה מתבקש כתוצאה מנתונים ריאליים של המשק (כגון גרעון ב[[מאזן התשלומים]] בחשבון השוטף, גרעונות בתקציב הממשלתי ועוד), וזאת כתוצאה מתנאים מוניטריים (כגון כמות הלוואות, שערי חליפין ועוד) המאפשרים להנמיך את האינפלציה לזמן מה. ואולם, תנאים מוניטריים אלו אינם יכולים להתמיד לאורך זמן רב ונוטים עם הזמן שלא לשקף את מצבו הריאלי של המשק. כתוצאה מכך, כאשר לא ניתן יותר להמשיך ולקיים מצב בלתי מאוזן זה, הרי שעשויה להתחולל התפרצות אינפלציונית פתאומית המביאה לידי ביטוי את האינפלציה הכבושה אשר התקיימה קודם לכן, וקצב האינפלציה נוטה להיות גבוה באופן ניכר מקצב האינפלציה אשר התקיים בתקופת האינפלציה הכבושה.
מצב אפשרי אחד יכול להיות קשור בגרעונות בתקציבי הממשלה. כאשר אין הממשלה מעוניינת או מסוגלת לכסות את הגרעונות, היא מנסה לכסות את הגרעונות על ידי הנפקת אגרות חוב ממשלתיות במחיר הנפקה הנותן תשואה לבעליהם. במצב כזה תקציב הממשלה נוטה להיות מאוזן יותר וכמות הכסף במשק נוטה, בהתאם, להיות יציבה יותר ועל כן, קצב האינפלציה נוטה להיות נמוך יותר או אף אפסי. ואולם, כאשר מגיע זמן פדיונן של אגרות החוב הממשלתיות בסכומים הגדולים מסכומי ההנפקה, הרי שכדי להמשיך ולשמור על איזון תקציבי (המסייע ליציבות המחירים במשק) יש לגייס הפעם כמות גדולה יותר של הלוואות מהציבור באמצעות אגרות חוב, וסביר שלשם כך יבקשו בעלי אגרות החוב תשואה גבוהה יותר על מנת שיסכימו להלוות יותר כסף לממשלה, וחוזר חלילה.
ואולם, בסופו של דבר הציבור אינו יכול להגדיל עד אינסוף את כמות ההלוואות הריאליות שהוא נותן לממשלה. יתר על כן, ככל שגדלה התשואה על אגרות חוב כן עשוי לרדת התוצר במשק, מה שאף מביא בסופו של דבר לירידת הכנסות הממשלה ממיסים שונים (מס הכנסה, מע"מ וכו')ובעקבות כך להגדלה נוספת בגרעון התקציבי. בסופו של דבר, הממשלה נאלצת לפרוע את חובותיה ההולכים וגדלים על ידי הדפסת כסף נוסף, מה שאמור להביא להתפרצות אינפלציונית חזקה מהרגיל, המהווה "פיצוי" על האינפלציה הכבושה. עם זאת, התפרצות אינפלציונית שכזו יכולה להיות חד פעמית במידה ושוררת בציבור הבנה כי היה כאן "תיקון" של אינפלציה כבושה, ובמידה והממשלה עשויה להימנע בעתיד מהמדיניות אשר הביאה, בסופו של דבר, לאותה התפרצות אינפלציונית.
מצב אפשרי אחר קשור למאזן התשלומים של המדינה ולשערי החליפין של מטבעות זרים אל מול המטבע המקומי. פיחות של המטבע המקומי אל מול מטבעות זרים, סביר שיתרום מצידו לעליית מחירים ואילו ייסוף של המטבע המקומי אל מול מטבעות זרים, סביר שיתרום מצידו לירידת מחירים. גרעון במאזן התשלומים (בחשבון השוטף) של מדינה אמור, מצידו, לגרום לפיחות של המטבע המקומי וכתוצאה מכך עליית מחירים. ואולם, לעיתים קרובות המטבע המקומי אינו עובר פיחות כלל למרות הגרעון בחשבון השוטף או עובר פיחות נמוך מהמתבקש כתוצאה מאותו גרעון. מצב זה יכול, בין השאר, להיגרם על ידי הגדלת ההלוואות מחו"ל כנגד צבירת גרעונות במאזן התשלומים או הגדלת האשראי המסחרי מצד ספקים מחו"ל כנגד הגידול המצטבר בגרעון השוטף.
שורה 113 ⟵ 112:
==השפעת האינפלציה על הכלכלה==
===אינפלציה נמוכה===
לאינפלציה השפעות נרחבות על מערכות כלכליות. לפי התאוריה ה[[ג'ון מיינרד קיינס|קיינסיאנית]] וה[[נאו-קיינסיאנית]] מצב של אינפלציה ב"עצימות נמוכה" רצוי למשק, משום שהוא מגביר את כוח הקנייה של צרכנים ואת עלות המוצרים בהדרגה ובכך מוביל לשגשוג. רעיון זה מבוסס על התפיסה שהמדד לשגשוג הוא שינויים נומינליים בביקוש המצרפי. לדוגמה, אם יוצרים אינפלציה של חמישה אחוזים, המחולקת באופן שווה לכל השחקנים במשק (כלומר, כולם נהנים מעליה של חמישה אחוזים בשכרם ומשלמים חמישה אחוזים יותר על המוצרים והשירותים שהם צורכים) הרי שהביקוש המצרפי גדל בחמישה אחוזים והושג שגשוג. אם בוחנים את המצב מנקודת המבט של השינוי הריאלי (כלומר, המוצרים הממשיים שאפשר לקנות בשוק) הרי שלא נוצר שינוי כלשהו בשוק.
הגישה המוניטריסטית מתנגדת בחריפות לעמדה הקיינסיאנית המעודדת את הממשלה לעשות שימוש באינפלציה ככלי מדיניות. על–פי המוניטריסטים, צריכה הממשלה לדבוק בעקביות ביציבות (כלומר, גידול קבוע ונמוך יחסית) בהיצע הכסף, גם כאשר ההתרחשות בשוק היא דפלציונית במהותה (כמו במצב של ייעול הייצור). במובן זה, למרות ההסתייגות מן הלוגיקה הקיינסיאנית המתעלמת מן השינוי הריאלי בשוק, ישנה מידה של קרבה בין הגישה המוניטריסטית לגישה הקיינסיאנית. שתי הגישות תומכות בטענה שעל הממשלה לשלוט בהיצע הכסף, וששליטה זו עתידה להביא להתרחשות בעלת אופי מסוים, חיובי במהותו, בשוק.
עמדתם של כלכלנים אחרים, ובמיוחד מהאסכולה האוסטרית, שוללת באופן תקיף מעורבות ממשלתית כלשהי לכוונון אינפלציה 'רצויה'. טענת האוסטרים היא כי מעורבות כזו של הממשלה באמצעות שינוי שערי הריבית גורמת לעיוות במבנה הכלכלי ובאופי ההשקעות במשק, היות שהיא משבשת את האיתות החיוני המשודר באמצעות שערי הריבית.
כאשר המשק משתנה, טוענים האוסטרים, נפתחים ונסגרים עסקים בהתאם למידע בדבר כדאיות או אי כדאיות של השקעות. כאשר ישנה פעילות אינפלציונית מטעם הבנק המרכזי, היא משבשת את העברת המידע וגורמת להתרבות השקעות בעלות אופי מסוים (לרוב, ארוכות טווח, עתירות הון ובעלות רווחיות נמוכה יחסית), ובכך מסיטה הון מהשקעות נבונות יותר ובמקביל מעכבת סגירתם של עסקים כושלים.
פעולת השיבוש הזו יכולה להמשך זמן מה ולגרום להצטברות של השיבושים, עד שבסופו של דבר נדרשת התאמה מחדש של המשק למצב הממשי. מסיבה זו, טוענים האוסטרים, אחרי תקופה של שגשוג 'מלאכותי' כזה תבוא בהכרח תקופה של שפל שבה יתאים המשק את עצמו למצב החדש. ניסיונות למנוע תקופה של שפל כזו, באמצעות צעדים אינפלציוניים או "רפלציה", יניבו שפל עמוק וממושך יותר.
השקפה אחרת ביחס לאינפלציה מבטאים כבר הכלכלנים המוקדמים מ[[אסכולת סלמנקה]] ובראשם [[חואן דה מריאנה]]. לפי השקפתו של האחרון, אינפלציה אינה אלא סוג של מיסוי, משום שבפעולה אינפלציונית כמו הקטנת אחוז המתכות היקרות במטבע, המלך או המטבעה מקטינים את ערכו של הכסף המצוי בידי האזרחים.
| |||