העשור הראשון של המאה ה-21 – הבדלי גרסאות

=== גלובליזציה וההתנגדות למגמה ===

{{ראו גם | ערכים = [[גלובליזציה]], [[מיקור חוץ]]}}

הסרת ה[[חסם כניסה לשוק|חסמים]] על ה[[סחר]] וה[[השקעות]] במדינות רבות, הצמיחה המהותית של השווקים המקומיים במדינות רבות, התפשטות ה[[חינוך]] ב[[מדינה מתפתחת|מדינות מתפתחות]] רבות, ההתפתחות המהירה של תעשיות ה[[היי-טק]] ו[[מערכת מידע|מערכות המידע]] במדינות רבות, וכמו גם ה[[צמיחה כלכלית|צמיחה]] המהותית של הכלכלה העולמית, הובילו לכך שבעשור הראשון של המאה ה-21 [[תאגיד]]ים רבים החלו לבצע [[מיקור חוץ|מיקור-חוץ למדינות זרות]], תהליך אשר במסגרתו תאגידים רבים בוחרים להעסיק ארגונים חיצוניים לביצוע פונקציות מסוימות עבור התאגיד במדינות זרות בהן לרוב ה[[משכורת]] הממוצעת נמוכה באופן משמעותי מהמדינה בה המוצר או השירות מפותח או מיוצר בפועל. [[מיקור חוץ|מיקור-חוץ]] בוצע במיוחד למדינות מתפתחות כגון סין והודו משום שישנם יתרונות רבים בהעברת העסקים למדינות הללו, ובייחוד משום שאלו שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם ועל כן יש בהן כמות אדירה של עובדים פוטנציאלים, והזדמנויות רבות לאתר כישרונות, וגם שום שבשתי המדינות רמת ההכנסה נמוכה יחסית. כתוצאה מצמיחה זו, חלק רב מהמדינות המתפתחות הללו החלו לצבור [[הון]] רב אשר הושקע בחו"ל. בנוסף, כתוצאה מהצמיחה העולמית, מדינות אחרות, כולל [[איחוד האמירויות הערביות]], [[אוסטרליה]], ברזיל ורוסיה, נהנו מהביקוש הגובר ל[[משאב טבע|משאבי הטבע]] שלהן. המתנגדים למגמות גלובליזציה טענו כי בפועל תהליך מיקור החוץ של עבודות במדינות עם שכר ממוצע גבוה יחסית מוביל לצמצום מקומות התעסוקה הקיימים במדינה ולכך שהכסף אינו מושקע בשווקים מקומיים. מחלקות שירות לקוחות וענפי [[טכנולוגיית מידע]] (כגון [[עיבוד נתונים ממוחשב|עיבוד נתונים]], [[תכנות מחשבים|תכנות]], ותמיכה טכנית) במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה סבלו במיוחד ממיקור-חוץ למדינות זרות.