תיבת סקינר – הבדלי גרסאות

ניסויי '''תיבת סקינר''', הם [[ניסוי|ניסויים]]ים חשובים ב[[ביהביוריזם]] במדע ההתנהגות אשר נערכו על ידי החוקר [[פרדריק סקינר|ברהס פרדריק סקינר]] במשך כמה עשרות שנים במאה הקודמות. כתוצאה ממחקרים אלה, ד"ר סקינר הניח את היסודות לחקר ה[[התניה אופרנטית|התניה האופרנטית]] והפסיכולוגיה הביהביוריסטית. בתחילת דרכו ערך ניסויים ב[[חולדה|חולדות]], שלמטרה זו בנה תיבה (שנקראה לאחר מכן על שמו: "תיבת סקינר") המכילה: [[נורה]], מגש [[מזון]] ו[[דוושה]].

בשלב ראשון תכנן סקינר את הדוושה כך שבלחיצה עליה לא יתרחש דבר. הוא נתן לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדה לוחצת על הדוושה. בדרך כלל היה עורך ניסויים שבהם היו מעורבות 4 קבוצות של חולדות, ובכל קבוצה 4 חולדות. בשלב השני, תכנן סקינר את התיבה כך שכאשר החולדה לחצה על הדוושה השתחררה כמות קטנה של מזון הישר למגש המזון. גם כאן בדק באיזו תדירות המכרסמים לוחצים על הדוושה. סקינר היה מודד את כמות הלחיצות ומשרטט גרפים עבור כל תהליך התנהגותי שחקר. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות של הדוושה גדלה באופן ניכר. לאחר מיכן, סקינר בדק שגרות שונות של חיזוקים - החולדה קיבלה אוכל רק לאחר זמן מסוייםמסוים, או לאחר כמות מסויימתמסוימת של לחיצות. סקינר חקר גם את תהליך ההבחנה: הוא תיכנן מגנון שכאשר בתוך התיבה דולק אור, הלחיצות יגרמו לאוכל להופיע, וכאשר האור מכובה, הלחיצות אינן מובילות לקבלת האוכל. לאחר מחקרים רבים מסוג זה, הסיק סקינר כי השינויים הסביבתיים אשר מתחוללים, משפיעים על תדירותה של התנהגות מסויימתמסוימת. כאשר התנהגות מובילה לגירוי ביולוגי בעל ערך הישרדותי כגון אוכל, מים, מגע מיני וכו'), מערכת העצבים של האורגניזם משתנה, וההתנהגות נכנסת לרפרטואר. למגנון העיקר שגילה קרה סקינר "ההתניה האופרנטית".

לאחר פרסום ספרו הראשון The Behavior of Organisms בשנת 1938, סקינר עבר לחקר התנהגויות יותר מורכבות בתנאי מעבדה. הוא עבר לחקור התנהגויות של יונות, אשר לימד אותן לפתור בעיות, לתקשר אחת עם השניההשנייה בעזרת אותות וכן הלאה. חוקרים אחרים בתחום עברו לחקר התנהגויות של בעלי חיים אחרים, תינוקות, ובני אדם עם הפרעות נוירולוגיות ופסיכוטיות. את רוב מחקריו בתנאי מעבדה סקינר עשה עם בעלי חיים - בעיקר עם חולדות ויונות. הוא טען שעל מנת לחקור את מנגנוני ההתנהגות הבסיסיים ואת יחסי הגומלין בין האורגניזם והסביבה, בעלי חיים מסוג זה מספיקים.

'''[[למידת הימנעות]]:''' היא למידת תגובה המונעת את הגירוי הבלתי נעים עוד בטרם התרחשותו. כלומר, לפני הגירוי הבלתי-נעים מופיע גירוי נייטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי-נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הנייטרלי להימנע מהגירוי הבלתי-נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת וכך נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להימנע מהגירוי הבלתי-נעים התרחשה בשני שלבים: