|
|מפה={{מפה דינמית|זום=14}}
}}
[[קובץ:נווה שלום מנשיה.PNG|250px|ממוזער|שמאל|רחוב אל עבאס במנשייה שנודע גם בשם נווה שלום ובו פעל [https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/manshia/suk_yhud 'סוק אל-יהוד'] (שוק היהודים על שם מרבית סוחריו) היום חלק מרחוב המרד במבט מצפון דרומה בגלויה של האחים אליהו מתחילת שנות ה-1920. על רעפי הבית בשמאל הרחוב מצויירמצויר [[מגן דוד]]. הבתים לימין הרחוב ועד לקו החוף, מעלים מסי עירייה ליפו (רובע [[מנשייה (יפו)|מנשייה]]), הבתים לשמאל הרחוב מעלים מסי עירייה לתל אביב (נווה שלום), האוכלוסיות היהודית והערבית מעורבות זו בזו, ולכן מדובר ב'גבול על נייר' בעקבות סרטוט הגבול בין יפו לתל אביב על ידי הבריטים שנכנס לתוקפו ב-1923 ולא קיבל ביטוי פיזי עד פרוץ [[מלחמת העצמאות]]]]
[[קובץ:מנשיה דצמ 1948 רודי וייסנשטיין.png|250px|ממוזער|שמאל|מנשיה לאחר כיבושה, דצמבר 1948]]
[[קובץ:IMG רחובהירקון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שטח שכונת מנשיה כיום, אפריל 2011]]
בשנת [[1891]] בנה השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] בשכונה את [[תחנת הרכבת יפו]] שחיברה, בין השאר, בין יפו לירושלים והייתה נקודת הקצה של [[מסילת הרכבת לירושלים]]. בשנת [[1898]] הוקמה על החוף במערב הרובע השכונה החרדית [[יפה נוף (יפו)|יפה נוף]] ובבית [[יעקב פסקל]], הקונסול האוסטרו-הונגרי, נחנך משכנו החדש של בית החולים היהודי היחיד באזור, [[שער ציון (בית חולים)|שער ציון]].
בתקופת [[המנדט הבריטי]] התרחשו לעתיםלעיתים תקריות בשכונה בין יהודים לערבים. [[פרעות תרפ"א]] החלו ב-[[1 במאי]] [[1921]] בהתנפלות על עוברים ושבים יהודים וביזת חנויות יהודים בשוק מנשייה.
זמן קצר לאחר אישור [[תכניתתוכנית החלוקה]] של האו"ם ב–29 בנובמבר 1947 התרוקן האזור ממרבית תושביו הערבים והיהודים והפך לזירת לחימה. מגגות הבתים בשכונה, לרבות מצריח [[מסגד חסן בק]], צלפו הערבים בעוברים ושבים ברחובות תל אביב וגרמו לאבדות רבות בנפש. לאור האיומים הרבים על תושביה היהודים של תל אביב החליט ארגון ה[[אצ"ל]] לכבוש את השכונה. הלחימה הגיעה לשיאה [[התקפת האצ"ל על יפו|בכיבוש מנשייה בידי האצ"ל]] בסוף אפריל 1948 כשבמקביל להתקפה משודרת [[תעמולה]] מטעם האצ"ל ברדיו המקומי, בערבית, המבטיחה לאוכלוסייה האזרחית גורל דומה לזה של תושבי [[פרשת דיר יאסין|דיר יאסין]] אם לא תעזוב את השכונה.{{הערה|1=רוטברד, שרון, עיר לבנה, עיר שחורה, 2005, הוצאת בבל}}. בלחץ הבריטים הועברה מנשייה מידי האצ"ל לידי כוחות "[[ההגנה]]" שהשלימו ב[[מבצע חמץ]] את כיבוש יפו בסוף אפריל [[1948]]. יפו נכנעה ב-[[13 במאי]] 1948 24 שעות לפני [[הכרזת מדינת ישראל]]. בשבועות הראשונים לאחר סיום המערכה נותרה השכונה ריקה מתושבים, כשחלק קטן מהמבנים [[תשתית|והתשתיות]] הרוס כתוצאה ממתקפת האצ"ל, שבציר הפריצה שלו לכיוון הים עבר מבית לבית תוך קדיחה של פרצות בקירות הבתים, ומבנים רבים אחרים מוזנחים.
בחלוף שבועות מעטים מסיום הלחימה במרחב תל אביב ויפו במאי 1948 נכנסו [[עולים חדשים]] למבנים הנטושים, והיא הפכה ל[[שכונת עוני]] צפופה. נוכח אי–הוודאות בדבר האפשרות שהערבים ישובו ליפו, והחשש פן יפלשו למקום עוד תושבים יהודים וינציחו בכך את השכונה בתור שכונת עוני, החליטה מועצת עיריית תל–אביב ליזום את הריסתה המידית.
==לקריאה נוספת==
* אור אלכסנדרוביץ', [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/23/or-alexsandrowicz.pdf הריסה אזרחית: ההריסה המתוכננת של שכונת מנשייה ביפו, 1948-1949]
* {{תיאוריה וביקורת|אור אלכסנדרוביץ'| גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום |גבולות-של-נייר-ההיסטוריה-המחוקה-של-שכו|41, קיץ 2013}}
* נחום כהן, "אגדה אורבנית" 2012, דורון ספרים
* [[שרון רוטברד|רוטברד, שרון]], 2005. '''עיר לבנה, עיר שחורה''', תל אביב: [[הוצאת בבל]]
*[[מיכאל יעקובסון]]: [https://michaelarch.wordpress.com/2017/05/10/סיבוב-במלון-דן-פנורמה-תל-אביב/ סיבוב במלון דן פנורמה תל אביב], באתר 'חלון אחורי', 10 במאי 2017
| 