הגירוש הגדול של מרץ – הבדלי גרסאות

בסך הכול גורשו כ-94 אלף אזרחים, כאשרמתוכם 72% היו נשים וילדים. מאסטוניה גורשו 21,000 אזרחים, מלטביה 42,000 אזרחים ומליטא 31 אלף אזרחים. היקף המגורשים הגיע לכ-2-3% מכלל אוכלוסיית הרפובליקות. רוב הגירוש בוצעהתרחש ב-[[25 במרץ]], והשלמות קטנות התבצעו בימים הבאיםלאחר מכן. כולכל המגורשים חתמו על מסמך לפיו הם קיבלו מעמד של תושב מיוחד ללא זכות לחזור וקבלת עונשועונש של 20 שנות עבודת פרך במידה ויבוצעאם ניסיוןינסו בריחהלברוח. הם היו צריכים להתייצב במשרד מקומי של משרד הפנים פעם בחודש. המגורשים התיישבו ב[[אמור (מחוז)|מחוז אמור]], [[אירקוטסק (מחוז)|מחוז אירקוטסק]], [[קרסנויארסק (מחוז)|מחוז קרסנויארסק]], [[נובוסיבירסק (מחוז)|מחוז נובוסיבירסק]], [[אומסק (מחוז)|מחוז אומסק]] ו[[טומסק (מחוז)|מחוז טומסק]].

בהתאם לצו של [[הסובייט העליון]] קיבלו 75 עובדי מערכת הביטחון קיבלואת [[עיטור הדגל האדום|עיטור הדגל האדום,]] ו-ועוד 17 אנשים קיבלו עיטורים אחרים על הצטיינות בביצוע המבצעהגירוש.

לאחר פטירת [[יוסיף סטלין]] בשנת [[1953]] וקבלת הרשאה לחזור בשנת [[1957]] החל לזרום זרם חוזרים מ[[סיביר]] ועד לתחילת שנות ה-60 למעשהחזרו כולכל המגורשים שהיושנותרו בחיים חזרו. לפי הערכה כ-12% מהמגורשים נפטרו.

בתחילת [[המאה ה-21]] נערכו ב[[אסטוניה]] נערכו משפטים נגד מבצעי הגירוש, והם הוענשונשפטו במספרלמספר שנות [[מאסר]].