נימוסים – הבדלי גרסאות

אטיקטנימוסים הואהם תלויתלויי-תרבות; מה שיראה כהתנהגות בהתאם לאטיקטלנימוסים בחברה אחת עשוי לעורר הלם ורתיעה בחברה אחרת. אטיקטהנימוסים מתפתחמתפתחים בתוך התרבות. בציור משמאל מדגים הצייר ההולנדי אנדריאס בות' כי פליית [[כינים|כיני]] ראש (וערווה כנראה), הייתה חלק מהתנהגות של טיפוח הדדי מקובלת ב[[ימי הביניים]] והייתה חלק מפעילות שהדגישה את המעמד היחסי של אלה המשתתפים בפליית הכינים, פולה הכינים לעומת האדם שמ[[שיער|שערותיו]] הוצאו הכינים. אותה התנהגות חברתית הפכה בשנות השלושים של המאה השבע-עשרה לעיסוק שרק [[איכר]]ים עסקו בה בחברותא. הצייר מתאר סיטואציה זו של פליית כינים הדדית, כדבר שביום-יום, תיאור שונה עד מאוד מן הדרך הלגלגנית שבה הייתה מתוארת כנראה סצנה דומה במאה ה-19.

אטיקטנימוסים עשויעשויים להיות שונהשונים במידה רבה בין תרבויות וארצות שונות. ב[[סין (אזור)|סין]], אדם הנוטל את פיסת ה[[מזון]] האחרונה מקערה משותפת המונחת על השולחן, מבלי שיציע אותה לאחרים הסועדים עמו, ייחשב כגס רוח ועולב בקבלת האורחים של מארחו. באופן דומה, בין נשים [[אוסטרליה|אוסטרליות]] זקנות, אשה הנוטלת את פיסת המזון האחרונה נקראת [[רווקה זקנה]]. לעומת זאת, בתרבויות אירופאיות שונות מצפים כי האורחים יסיימו את כל המזון המוגש להם, כאות לטיבו של המזון המוגש להם. בתרבויות מסוימות אכילה ב[[יד]] שמאל היא בלתי נימוסית ומעוררת גועל, זאת כיוון שיד שמאל היא היד השמורה למטלות מלוכלכות, ואף אנשים [[איטר]]ים נאלצים לאכול בימינם, בעוד שבאחרות כלל חברתי כזה לא קיים.