כפר בירעם – הבדלי גרסאות

הכפר נכבש, ללא התנגדות התושבים, במלחמת העצמאות, ב-[[29 באוקטובר]] 1948, במלחמת העצמאות, נכבש הכפר, ללא התנגדות התושבים, על ידי [[חטיבה 7]] של [[צה"ל]] וב-[[7 בנובמבר]] נערך לתושבי הכפר [[מפקד אוכלוסין]], אשר נשמר ב[[משרד המיעוטים]], דאז ב[[צפת]]. ב-[[13 בנובמבר]] נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור כ-חמישהכחמישה קילומטרים צפונה, לתוך תחומי [[לבנון]], אף על פי ששלושה ימים קודם לכן, בישיבת דיווח של [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|המושל הצבאי]] של [[הגליל העליון]] המזרחי, אמר המושל, אלישע סולץ, ל[[דוד בן-גוריון]], שהיה דאז [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]] כי "למרוניטים (המארונים) יש להתייחס בידידות".{{הערה|1=דוד בן-גוריון, '''מן היומן''', עמ' 354}} חלק מהתושבים אכן גלו ללבנון, אך החלק האחר נשארו באזור הכפר והסתתרו במטעים ו[[מערה|מערות]].

ב-[[20 בנובמבר]] 1948 נפגשו נציגי התושבים עם [[שר המיעוטים]], השר [[בכור-שלום שטרית]], שהיה בביקור בכפר השכן [[ג'ש (גוש חלב)]]. בפגישה, נמסר לנציגים כי על התושבים לעבור לכפר גוש חלב, אשר נמצא במרחק של כ-4 קילומטרים מכפרם. וזאת, תוך כדי הבטחת מספר נציגי מדינה: - השר שטרית, המושל הצבאי סולץ, נציג [[משרד הביטחון]] יוסף יעקובסון וקצין הקשר עמנואל פרידמן - שהתושבים יוכלו לחזור לכפרלכפרם כעבור שבועיים, והוצאתם נובעת מהמצב הביטחוני הרעוע בצפון ובשל החשש להתקפות פתע מכיוון לבנון.{{הערה|שם=history|1=[http://www.birem.org/index.php/2011-12-29-19-38-38.html פרשת כפר בירעם ועקוריו], באתר האינטרנט "[http://www.birem.org/index.php/hebrew.html כפר בירעם - אדם אדמה ושורשים ברי-קיימה]", שהקים "ועד עקורי כפר בירעם"}}