סטטוס קוו (המקומות הקדושים) – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן="ועדה מיוחדת תמונה על-ידי המנדט כדי ללמוד, להגדיר ולהכריע בזכויות ובתביעות בעניין המקומות הקדושים, ובזכויות ובתביעות הקשורות לקהילות הדתיות השונות בארץ-ישראל. שיטת מינויה, הרכבה ותפקודה של וועדה זו יועברו לאישורה של מועצת חבר [העמים], והוועדה לא תמונה ולא תזכה בכוחה ללא אישורה של המועצה."}}

אולם הרכבה של הוועדה היה נתון במחלוקת, ומספר הצעות שהעלו השלטונות הבריטים בעניין נדחו על ידי [[הכס הקדוש]] והמעצמות הקתוליות{{הערה|[http://198.62.75.4/www1/ofm/cust/TSstatus.html The question of the Holy Places]}}. בשנת [[1923]] משכו הבריטים את ידם מהנסיון להוציא לפועל את הקמת הוועדה, ותחת זאת החליטו, כי במידת הצורך ימונה [[שופט]] בריטי אשר אינו מתגורר בארץ ישראל, [[אד הוק]], ויחליט בנושאים שאמורים להיות מוכרעים על ידי ועדת חבר הלאומים לו הייתה קמה. בנסיבות אלה היו הבריטים מנועים מלשנות את הסדרים החלים על המקומות הקדושים, ושנה לאחר מכן חוקקו את [[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]] (המקומות הקדושים), [[1924]], שאימץ את ההסדרים שעמדו בתוקפם מכוח הצהרת הסטטוס קוו, וקבע מנגנון זמני ליישוב מחלוקות:

בפועל לא מנתה ממשלת בריטניה שופט כאשר באו בפניה מחלוקות בעניין המקומות הקדושים, והיא מנעה מבתי הדין השונים דריסת רגל בעניין. תחת זאת הכריעה הממשלה בעניינים שבאו לפניה בעצמה, בישמה את כללי הסטטוס קוו מקום שהיו לכך תקדימים, ובמקומות אחרים נטלה על עצמה תפקידים שהיו שנויים במחלוקת, כגון שיפוץ מבנים וניקויים. ככל הניתן ניסו הבריטים לפשר בין העדות הנוצריות ולדחות את ביצוען של בקשות שלגביהם לא הייתה הסכמה{{הערה|מקום של אש, מירון בנבנשתי, הוצאת זמורה ביתן, 1996, עמ' 79}}.