|
=== שבחי זיתי גוש חלב ===
חז"ל שיבחו את ה[[זית]]ים של גוש חלב. ב[[ילקוט שמעוני]] ובמדרש [[ספרי דברים]] דרשו על הפסוק "{{ציטוטון|ושמן מחלמיש צור"}}{{הערה|[[ספר דברים{{תנ"ך|דברים]], |לב, י"ג.|יג}}}} - '''אלו זיתים של גוש חלב'''"{{הערה|1=מקור: [http://www.shechem.org/index.html ילקוט שמעוני דברים פרק ל"ב רמ"ז תתקמד], [[ספרי דברים]], האזינו, לב.}}.
אגדת חז"ל נוספת המובאת ב[[תלמוד הבבלי]] ב[[מסכת מנחות]], ו במדרש [[ספרי דברים]], מספרת על השפע הרב של [[שמן זית|השמן]] היוצא מזיתי גוש חלב.
על סגולות [[שמן זית{{ציטוט|שמןתנו הזית]]רבנן של גוש חלב מביא ה[[תלמוד הבבלי]] ב[[מסכת מנחות]], וכן מדרש [[ספרי דברים]]({{הערהתנ"ך|[[ספרי דברים]], וזאת הברכה, |לג.|קצר=כן}}, את המעשה הבא:) " תנו רבנן (דברים לג) וטובל בשמן רגלו". זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין. {{ש}}אמרו: פעם אחת נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן. מינו להן {{מונחון|פולמוסטוס (|בא כוח)}} אחד. אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז. ומצאו שהיה {{מונחון|עוזק|חופר (עובד)באדמה כדי להוציא ממנה אבנים}} תחת זיתיו. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך.? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי. {{ש}}המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא,? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון {{מונחון|שהגיע|בעל השדה}} לעירו, הוציאה לו שפחתו [[קומקום|קומקמום]] של {{מונחון|חמין|מים חמים}} ורחץ בו ידיו ורגליו. הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר ו"טובלוטובל בשמן רגלו". לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר.? אמר לו: הן., אלא שאין לי {{מונחון|דמים ( |כסף) }}. אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח, ואני אלך עמך ואטול דמיו. מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו : לא הניח אותו האיש לא סוס, ולא פרד, ולא גמל, ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון {{מונחון|שהגיע|השליח}} לעירו (לודקיא) יצאו אנשי עירו {{מונחון|לקלסו (|לשבח אותו)}}. אמר להם: לא לי קלסוני, אלא לזה שבא עמי. שמדד לי שמן במאה ריבוא, והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא - לקיים מה שנאמר ({{תנ"ך|משלי|יג|ז|קצר=כן}}) '''יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב'''{{הערה|רש"י (עמ'שם פ"המסביר דףיש ב').מתעשר ואין כל - שנוהג בעצמו כעשיר ואין לו כלום
מתרושש והון רב - ויש נוהג כעני ויש לו הון רב כגון זה שהיה עשיר גדול והוא עושה עבודת שדהו בעצמו כמו עני}}''' |מקור=[[ספרי דברים]], וזאת הברכה, לג. {{בבלי|מנחות|פה|ב}}}}}}
ובקצרה: חז"ל דנים בברכת [[משה]] ל[[שבט אשר]] : "וטובל בשמן רגלו" ומסבירים כי נחלת שבט זה השמן זורם כ"מעיין" .{{הערה|1=בהערת אגב, גוש חלב אינו בנחלת שבט אשר}} והם מספרים שאנשי "לודקיה" - בצפון סוריה - היו זקוקים לשמן רב. הם שלחו שליח לקנות שמן בסכום של 100 ריבוא. הלך ל[[ירושלים]], הלך ל[[צור (לבנון)|צור]] אמרו לך ל'''גוש חלב'''. הגיע לעיירה, שלחו אותו לפלוני, המתין לו ובקש ממנו את השמן. הלך בעל הזיתים לביתו ושפחתו רחצה את רגלו של השליח בשמן שהיה נתון בספל של [[זהב]], לקיים את מה שנאמר בפסוק "וטובל בשמן רגלו". היה לו לשליח רק 100 ריבוא, אך מגדל השמן נתן לו לבקשתו 118 ריבוא, כלומר יותר מכפי שהיה ביכולתו לשלם. השליח שכר את כל הבהמות שהיו בארץ ישראל כדי לשאת את השמן והביאו ליעדו. אנשי לודיקה הודו לשליח. אמר להם הודו לזה שנתן לי את כל הכמות מבלי ששילמתי לו מראש. על כך נאמר ב[[משלי]]: "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר, וְאֵין כֹּל; מִתְרוֹשֵׁשׁ, וְהוֹן רָב. (פרק י"ג, ז') כלומר, יש אדם שהוא לכאורה עשיר אך נותר בלי כל, ויש אדם שלכאורה עני אבל הוא בעל הון."
== תולדות המקום ==
|
