אסלאם שיעי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoavd (שיחה | תרומות)
שורה 107:
 
== שינויים מודרניים והחרפת המתח עם הסונים ==
עד [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] דגלה כל עדת השיעה באידאולוגיה בסיסית של הרכנת ראש ואי-השתתפות במערכת הפוליטית במדינות בהן שהו אנשיה, מתוך ציפייה שקטה לחזרתו של [[מוחמד אל-מהדי|האימאם הנעלם]]{{הערה|1=המקור לכל הפסקה: [[אלי אבידר]], '''התהום''', הוצאת אגם 2011, עמ' 172-180}}. בדרום לבנון בפרט, בה הייתה העדה הגדולה ביותר במדינה מפוצלת, הייתה העדה המושפלת ביותר. לפי שיטת [[היסטוריה של לבנון: מקבלת העצמאות עד תחילת מלחמת האזרחים השנייה (1943–1975)#כינון המפתח העדתי|המפתח העדתי]] לחלוקת משרות השלטון זכו השיעים רק בתפקיד יו"ר הפרלמנט וסבלו מהתנשאות והדרה מצד כל העדות האחרות ובפרט מצדם של ה[[נצרות מארונית|נוצרים המארונים]].
 
כל זאת השתנה עקב הנהגתו של האימאם [[מוסא א-צדר]]. א-צדר, שהתמנה לאימאם בראשית שנות השישים, ביקש עבור העדה [[הגדרה עצמית]], שוויון זכויות ושיתוף בחיי המדינה באופן פעיל על ידי יוזמות של חינוך, תרבות ופעילות פוליטית. א-צדר הסתייג מן ה[[פלסטינים]] הסונים, בהם ראה גורם זר ומפריע וביקש ברית עם ה[[עלווים]] הסורים. א-צדר יזם את הקמתה של "המועצה האסלאמית השיעית העליונה" שהוכרה בצעד חסר תקדים על ידי הפרלמנט הלבנוני ב-[[1967]] והנהיג את "[[תנועת המקופחים]]" שתבעה שוויון זכויות עבור השיעים, בעיקר בדרום לבנון. במקביל ובחשאי, בניגוד לתדמיתו כשוחר שלום, טיפח א-צדר את ה[[מיליציה]] החמושה "[[אמל]]", כיוון שלא יכלה להתקיים עדה לבנונית באותה עת ללא מיליציה חמושה. בכך הפכה העדה השיעית לראשונה בהיסטוריה המודרנית לעדה בעלת מודעות, תביעות וכוח צבאי עצמאי.