יידיש – הבדלי גרסאות

מאז התיישבותם בתחומי גרמניה ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]], שימשה הגרמנית-יהודית כשפתם העיקרית של [[יהדות אשכנז|האשכנזים]], ונותרה כזו גם עם [[יהדות מזרח אירופה|הגירתם מזרחהלמזרח אירופה של רבים מהם]]. מסוף [[המאה ה-18]], בעקבות ה[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]] וההשתלבות הגוברת בחברה הכללית, זנחו יהודי מרכז ומערב אירופה את היידיש. במזרח היבשת הנחשל היה התהליך אטי ומוגבל, ובשלהי [[המאה ה-19]] התרחשה שם [[יידישיזם|פריחה תרבותית]], שהתלוו לה ניסיונות ל[[שפה תקנית|תָּקְנֵן את השפה]] בהתבסס על הניבים המקומיים; בתקופה זו גם החל השימוש השיטתי בשם 'יידיש'. מגמה זו הוסיפה והתקיימה ב[[ברית המועצות]], ב[[פולין]] ובקרב המהגרים היהודים ב[[ארצות הברית]] עד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. [[השואה]], התערות הדור הצעיר ו[[הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)|רדיפות סטלין]] הביאו לקצה של הפעילות התרבותית הנרחבת בלשון. ב[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]], שקידמה את [[תחיית הלשון העברית|תחיית העברית]], [[מלחמת השפות|הייתה היידיש סמל]] ל[[גלותיות]]. כיום היא משמשת בחלקים מסוימים של ה[[יהדות חרדית|חברה החרדית]], בעיקר אצל [[חסידים]], כשפה העיקרית. כמו כן, עודנה מדוברת בקרב יהודים שמוצאם ממזרח אירופה, כמעט רק קשישים.