בני ישראל (הודו) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 15:
ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], זיהה החוקר ו[[איש אשכולות|איש האשכולות]], רבי [[אברהם פריצול|אברהם פירצול]] את קהילת בני ישראל כצאצאי [[עשרת השבטים]] בספרו המפורסם "'''אגרת אורחות עולם'''" ([[1524]]).
המפגש הבא של הבני ישראל בהודו עם יהודים, התקיים במאה ה-17. יהודי בשם דויד יחזקאל רחבי אשר{{הבהרה|מי פגש אותו? היכן?}} שהגיע מקהילת [[יהדות קוצ'ין|יהודי קוצ'ין]],
המנהיגות האזרחית והפוליטית, עברה למשפחת דיווקר בסביבות שנת 1785, והוטבע התואר "קמודאן מוכדאם" דהיינו מפקד-נשיא.
שורה 52:
== השתלבות בני הקהילה בארץ ישראל ==
בהינתן הצלחתם תחת הממשלה הבריטית, רבים מ"בני ישראל", התכוננו לעזוב את הודו בשנת 1947. הם האמינו כי התעוררות הלאומיות והדגש על דתות מקומיות יביאו לפחות הזדמנויות עבורם. רובם היגרו לארץ ישראל,<ref>Weil, Shalva (2008). "Jews in India". In Erlich, M. Avrum (ed.). Encyclopaedia of the Jewish Diaspora. Santa Barbara, USA: ABC CLIO.</ref> כשהוקמה בה מדינה יהודית בשנת 1948.<ref>Roland, Joan G. (1989). Jews in British India: Identity in a Colonial Era. Hanover: University Press of New England. pp. 34–35.</ref><ref>Weil, Shalva (2005). "Motherland and Fatherland as Dichotomous Diasporas: the Case of the Bene Israel". In Anteby, Lisa; Berthomiere, William; Sheffer, Gabriel (eds.). Les Diasporas 2000 ans d'histoire. Rennes: Presses Universitaires de Rennes. pp. 91–99.</ref> בין 1948 ל-1952 היגרו כ-2,300 יהודים מקבוצת בני ישראל לישראל.<ref>Weil, Shalva. (2000) ''India, The Larger Immigrations from Eastern Countries,''Jerusalem: Ben-Zvi Institute and the Ministry of Education. (Hebrew)</ref>
כאשר החלה העלייה של משפחות בני ישראל לארץ וכן צעירים רבים מהקהילה שהגיעו כדי להכין תשתיות לקראת בואם של המשפחה המורחבת, נתקלו ב[[יהדות אשכנז|קהילות אשכנז]] שסירבו לקבלם והערימו קשיים בהשתלבות המשפחות בארץ. בני קהילת בני ישראל נשלחו לדרום וצפון הארץ ליישובים בודדים ומנותקים ללא מקומות תעסוקה.
לפי דו"ח הוועדה העליונה על הפזורה ההודית (2012), שסקר את החיים בישראל עבור קהילת בני ישראל. הוא ציין כי בעיר באר שבע בדרום הארץ נמצאת הקהילה הגדולה ביותר של בני ישראל, יש להם סוג חדש של משפחה רב-לאומית.
בדרך כלל בני ישראל לא פעלו פוליטית ופעלו באמצעים צנועים. הם לא יצרו קשרים כלכליים מתמשכים עם הודו, והם בעלי מעמד פוליטי מצומצם בישראל. הקהילה, למרות שהייתה בישראל במשך דורות רבים, שמרה על מסורות רבות מהודו, מלידה ופולחנים כמו מהנדי.<ref>Manfred Hutter (17 July 2013). Between Mumbai and Manila: Judaism in Asia since the Founding of the State of Israel (Proceedings of the International Conference, held at the Department of Comparative Religion of the University of Bonn. May 30, to June 1, 2012). V&R Unipress. pp. 21–28, 31. <nowiki>ISBN 978-3-8470-0158-4</nowiki>.</ref> יהודים ממוצא הודי נחשבים בדרך כלל לספרדים; הם השתלבו היטב מבחינה דתית עם הקהילה הספרדית בישראל.<ref>"Report of the High Level Commission on the Indian Diaspora" Indian Diaspora</ref>
== המעמד בהלכה הרבנית ==
שורה 67 ⟵ 73:
עם הגברת העלייה של בני הקהילה החלו ברבנות הראשית בשנת [[ה'תשי"ז|תשי"ז]] באיסוף חומר היסטורי ופסקי דין, הראשון לציון הרב [[יצחק נסים]] פנה אל פוסקי ההלכה להביע את דעתם בנושא, בשנת [[ה'תשכ"א|תשכ"א]] פנה שוב הרב נסים לרבנים נוספים{{הערה|1=[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shemoth/gel1.html עליית עדת "בני-ישראל" מהודו והשתלבותה בקרב ישראל] אונ' בר-אילן, ד"ר יעקב גלר.}}. באסרו-חג סוכות בשנת [[ה'תשכ"ב|תשכ"ב]] כינס הרב נסים עשרה פוסקים מפורסמים, הם הרב [[יוסף שלום אלישיב]] הרב [[עובדיה הדאיה]], הרב [[יהושע מנחם אהרנברג]] והרב [[שאול ישראלי]], הרב [[יעקב עדס]], הרב [[בצלאל זולטי]], הרב [[אליעזר גולדשמידט]], הרב [[שלמה שמשון קרליץ]] והרב [[שלמה טנא]], לדון בנושא{{הערה|1=[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shemoth/gel1.html עליית עדת "בני-ישראל" מהודו והשתלבותה בקרב ישראל] אונ' בר-אילן, ד"ר יעקב גלר.}}. ב-ב' חשוון באותה השנה, התקבלה החלטה של [[הרבנות הראשית לישראל]], כדעת הרב עוזיאל והרב הרצוג, להכיר בהם כיהודים לכל דבר ושאין כל יסוד לאיסור{{הערה|פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין, כרך ט', עמ' שפ"ב}}{{הערה|1=[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shemoth/gel1.html עליית עדת "בני-ישראל" מהודו והשתלבותה בקרב ישראל] אונ' בר-אילן, ד"ר יעקב גלר.}}. מסקנות הרבנות פורסמו בחוברת "'בני ישראל' - פסקי הלכה ומקורות לבירור דינם ושאלת מוצאם"{{הערה|1=[http://din.org.il/2014/04/17/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%AA-%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9F/#comment-64968 אתר דין]}}.
רוב רבני ישראל קיבלו את החלטת מועצת הרבנות, למעט מקרים יוצאי דופן. לצורך זה מינתה הרבנות רושמי נישואים אזוריים שאליהם הובאו המקרים האלה. בעיה זו נידונה ב[[הכנסת|כנסת]]{{הערה|בתאריך 9 בינואר 1963}}. בעניין זה השיב שר הדתות ד"ר [[זרח ורהפטיג]] ש"בני ישראל הם יהודים לכל דבר"{{הערה|בדיון בתאריך 13 במאי 1964}}. לאחר [[שביתה|שביתות]], [[שביתת רעב|שביתות רעב]] והפגנות רבות וירידה של המון מקרב העדה מהארץ{{מקור|}} ופרסום רב בעיתונים{{מקור}} יזם נשיא המדינה [[זלמן שזר]] פגישה בלשכתו ביחד עם הרב נסים והשר ורהפטיג ונציג הקהילה שמשון שמשון. השר ורהפטיג פרסם הודעה רשמית כדי להניא את בני הקהילה מהשביתות וההפגנות, וכי הרבנות כבר הכריזה שהם יהודים לכל דבר{{הערה|1=[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shemoth/gel1.html עליית עדת "בני-ישראל" מהודו והשתלבותה בקרב ישראל] אונ' בר-אילן, ד"ר יעקב גלר.}}.
כתגובה למחלוקת הציבורית, פרסם גם הרב [[דוד חיים שלוש]] רבה של העיר [[נתניה]] פסק הלכה המתיר את בני העדה ללא כל ספק:{{ציטוט|כאשר נביאנו ניבאו על קבוץ גלויות 'אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך והביאך אל הארץ', ונבואת מיכה הנביא (ד ו-ז) 'ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה. ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם', ודאי שלא התכוונו בנבואתם להעלות את ישראל כדי לעשותם עדות נידחות ולאסור את הנישואים איתם ולגרום לשנאת חינם וריב אחים, אלא לעשותם גוי אחד ומשפחה אחת ורועה אחד לכולם יהיה.|שו"ת בני עמי, עמ' קצ"ט-רי"ט.}}
| |||