המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות

ביטוי רגשני זה המאפיין את הרומנטיציזם, התפצל לשני תת-זרמים אשר נבדלו זה מזה באופן הביטוי - אלה שבחרו בפן הגרנדיוזי של הביטוי לעומת אלה אשר בחרו בפן האישי והאינטימי שלו. אלה הראשונים, האדירו את ממדי הביצוע ([[תזמורת|תזמורות]] ו[[מקהלה|מקהלות]] גדולות יותר מהמקובל), יצירות ארוכות מאוד, לרוב יצירות בעלות מסר תוכניתי (דוגמאות למלחינים אלה: [[בטהובן]] ו[[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'ייקובסקי]] אשר שימשו כ"קו תפר" בין הקלאסיקה לרומנטיקה. [[ואגנר|)]]. אלה האחרונים בחרו בפורום מבצע אינטימי וקאמרי, יצירות קטנות היקף וכיוצא בזה. כך קרה שגם פרחו להם הז'אנרים ה[[מוזיקה קאמרית|קאמריים]] ([[הרכב קאמרי|הרכבים]] אינסטרומנטליים של שניים עד שמונה מבצעים), [[ז'אנר]] ה[[ליד]] (השיר האמנותי) לרבות מחזורי שירים, וז'אנר המיניאטורה (יצירה קצרה לפסנתר בעלת מבנה חופשי כדוגמת [[בלדה]], נוקטורן, [[אינטרמצו]], ערבסקה, נובלטה, אמפרופטי. [[רוברט שומאן|שומאן]] נהג לכתוב אף מחזורי מיניאטורות כגון "קרנבל", "תמונות ילדות" ועוד). כדוגמה למלחינים אשר בחרו בפן האינטימי והאישי של הביטוי נוכל לקחת את [[פרדריק שופן|שופן]], [[רוברט שומאן|שומאן]], [[פליקס מנדלסון-ברתולדי|מנדלסון]]. היו גם מלחינים משני הצדדים כגון [[ברהמס]], [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] ו[[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'יקובסקיייקובסקי]] שהשתייכו לשני הזרמים וכתבו מוזיקה איכותית, הן סימפונית והן קאמרית.