גרי אקשטיין – הבדלי גרסאות

ב-1979 הוציא את [[אלבום מוזיקה|אלבומו]] השני, "גרי אקשטיין" שכלל את הלהיטים: "בוגי איתי הלילה", "היום זה היום", "אני הולך לבית שאן" (שנכתב כפרודיה על שירו של צביקה פיק - "אני הולך לאן שאן"), "רוח סתיו" ו"קפטן ג'ק (שכבר נכלל באלבומו הראשון). באותה שנה הוא הקליט דואט עם שלמה ארצי, "[[פתאום כשלא באת]]", וניגן בתקליטו של ארצי "[[דרכים]]". עוד ניגן בהופעות ובהקלטות האלבום "המראה" של צביקה פיק, בתקליט "[[והילד הזה הוא אני]]" שכתב [[יהודה אטלס]] והלחין [[אבנר קנר]], ועיבד את השיר "הלילה האחרון" לעוזי פוקס.

 

 

ב-[[1981]] יצאו בחברת "הד-ארצי" שני אלבומים של אקשטיין: הראשון – "לא לשידור", כלל שירים בסגנונות שונים, שהקליט בשנתיים שחלפו מאז אלבומו הקודם, ביניהם "איה ודן" (מילים: אהוד מנור), עימו הופיע בקדם אירוויזיון 1981, "לא נורמלי" (שנוצר גם הוא לקדם), "סוזי", "לא לשידור" (שיר הנושא לסרטו של יעוד לבנון מ-1981) "שוב מנגן" (שהייתה גרסה עברית של קובי לוריא ללהיט "Do It Again" של להקת "סטילי דן" האמריקאית), ו"מי מפחד מרוקנ'רול (שכתב והלחין לפסקול הסרט "פצעי בגרות 80" של זאב רווח). בהקלטות השירים השתתפו נוסף לחבריו ללהקת "סתיו" גם [[מאיר ישראל]], איקי לוי, ואלון הילל בתופים, איתן גידרון, יוסי מנחם, ומיקי שביב בגיטרה בס, משה לוי ו[[ננסי ברנדס]] בקלידים. האלבום השני של אקשטיין באותה שנה היה שונה לגמרי ברוחו. "פטה מורגנה" כלל שירים עבריים ישנים בעיבודים חדשים של אקשטיין ומשה לוי. בין השירים שחודשו: "למדבר שאנו", "שיירת הרוכבים", "כיבוי אורות", "אדמה אדמתי", "למדבר" ו"ליפא העגלון". בשל הסגנון הרך יותר ושיריו המוכרים, "פטה מורגנה" הפך לאלבום הנמכר ביותר של אקשטיין. בקיץ אותה שנה הצטרף להרכב ההופעות "כלים שלובים" לצד [[יצחק קלפטר]], [[יגאל בשן]] ו[[דני ליטני]]. עוד באותה אותה שנה יצא לאקרנים סרטו של [[אסי דיין]] "[[עם ישראל חי]]", לו הלחין אקשטיין את הפסקול, וביצע בו את שיר הנושא. בדצמבר אותה שנה השתתף בפסטיבל שירי הילדים מספר 12 עם השיר "הבנים והבנות" (מילים: גידי קורן, לחן: יהודה יוג'י גבאי, עיבוד: משה לוי).