מודל ההחלמה – הבדלי גרסאות

[[מחלת נפש|מחלות נפש]] ובראשן מחלת ה[[סכיזופרניה]] נחשבו במשך כיותרשנים ממאה שנהרבות כמחלות סופניות ובצידן הידרדרות, שהובילה ל[[פסימיות]] רבה בנוגע למציאת פתרון או הגשת עזרה לחולים.{{הערה|1=Estroff, S. (1989). Self, Identity, and subjective experiences of schizophrenia: In search of the subject. Schizophrenia Bulletin, 15, 189-196}} המקור לפסימיות זו נבע מגישתו של [[אמיל קרפלין]]{{הערה|1=Kraepelin, E. (1902). Clinical Psychiatry: A Textbook for Students a Physicians (6th ed). New York, Macmillan.}} שהגה את המונח "שיטיון נעורים" (dementia praecox). מונח זה הגדיר את הפרעת הסכיזופרניה כמחלה בעלת אפיון מרכזי של הידרדרות בתחומי ה[[רגש]], ה[[חשיבה]], ה[[מוטיבציה]] וה[[התנהגות]] שסופה דעיכה בלתי נמנעת. הפסימיות שהשתרשה בקרב אנשי מקצוע כתוצאה מתפישה זו, הובילה להשפעה רחבה על האופן בו נתפסו החולים, והנמיכה את רמות התקווה וה[[מוטיבציה]] לשינוי. השפעות אלה הורגשו הן בקרב המטפלים והן בקרב משפחות המחלימים.