מסעי גוליבר – הבדלי גרסאות

במסעו השני נקלע גוליבר לממלכת ברובדינגנאג, ארץ ה[[ענק]]ים, שם כל יצור קטן מוכר הפך למפלצת של ממש, וכך גם כיעורם וחסרונותיהם גדלים והופכים לבולטים לעין. סוויפט מאפשר לקורא לבחון מבעד לזכוכית מגדלת כמה מליקויי הבריות במידה כפולה ומכופלת, ודרך עיניי גוליבר אפילו נקבוביות ה[[עור]] הזעירות בגוף האדם הופכות למראה דוחה כשהן מצויות בגודל מופלג אצל הענקים. גם סיפור זה עובד לילדים, אך נותר פחות ידוע מקודמו.

 

 

במסע הרביעי נתקל גוליבר בחברה המתוקנת ו[[אוטופיה|אוטופית]], המיוצגת דווקא על ידי סוסים. בארץ הסוסים הנבונים והמתורבתים, הם ה"הוינהנהונים", הוא פוגש גם את גזע האנשים המכונים "יאהו". אלה ידועים כבריות מתועבות, מזוהמות וחסרות חינוך. ההוינהנהונים מקבלים את גוליבר לתוכם בתחילה, אולם אט אט הם משתכנעים שגם הוא יאהו, למרות חינוכו ומלבושיו. גוליבר מתאר למארחיו את "מעלות" התרבות, המשפט והמדינאות באנגליה בצורה סטירית חריפה שמעוררת בהם שאט נפש, ומשמשת את סוויפט כהזדמנות לבוא חשבון עם יריביו הפוליטיים באנגליה. בכך פוסל סוויפט את סיכוייו של המין האנושי להיחלץ מתהומות הברבריות שלו, ואפילו שהצליח לפתח לעצמו "תרבות" אינו שונה במהותו מה[[קוף]]. חלק זה הוא הפסימי ביותר שבכל חלקי המסע, וגוליבר חוזר ממנו [[מיזנתרופ]], המלא תיעוב לשאר בני האדם ומעדיף את חברת הסוסים על החברה האנושית. גוליבר מגורש מארץ ההוינהנהונים ומחפש [[אי בודד]] לחיות בו לבדו, אולם מלחים פורטוגלים מוצאים אותו ומחזירים אותו לאנגליה. קברניט הספינה הפורטוגלית מוצג כאדם טוב-לב המטפל בגוליבר במסירות למרות התנהגותו המוזרה והמיזנתרופית. כשהוא חוזר הביתה אשתו ובני ביתו מקבלים אותו באהבה, אך הוא אינו מצליח להבחין בטוב הלב ובאהבה שמורעפים עליו. בסופו של דבר הוא מתנחם בחברתם של שני סוסים שהוא קונה ומגדל, ומנסה לשוחח אתם בשפת ההוינהנהונים. הספר הרביעי מציג, אם כן, בצורה אירונית גם את המיזנתרופיה.