ויקיפדיה

כניעת האימפריה היפנית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏יפן ערב המלחמה: ניסוח, הגהה
שורה 50:
====המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט והידרדרות מצבה של יפן במלחמה====
{{ערך מורחב|המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט}}
ב-[[1 בספטמבר]] [[1939]] תקפה גרמניה הנאצית את [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]. בתגובה [[הכרזת מלחמה|הכריזו]] בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה הנאצית, ובכך פרצה [[מלחמת העולם השנייה]]. בתוך פחות משנה מפרוץ המלחמה כבשה גרמניה הנאצית את צרפת ואת רוב מדינות [[אירופה]] האחרות. במקביל לאירועים באירופה, פרצו, בשנים 1938–1939, שורת עימותים צבאיים מוגבלים בצפון מזרח אסיה בין [[האימפריה היפנית]], (ש[[ההסכם התלת-צדדי|נמצאה בברית צבאית עם גרמניה הנאצית]]), לבין [[ברית המועצות]], בשנים 1938–1939, כתוצאה מסכסוכים טריטוריאליים סביב מיקום הגבול ביניהן.{{ביאור|אחרי השתלטות יפן על [[מנצ'וריה]] בראשית שנות ה-30 והקמת מדינת חסות בשם "[[מנצ'וקוו]]" בשטח זה, שנשלטה בידי [[ממשלת בובות]] יפנית, נוצר גבול משותף בין האימפריה היפנית לבין ברית המועצות. סכסוכים טריטוריאליים סביב מיקום הגבולות בין ברית המועצות, ו[[מונגוליה המודרנית|הרפובליקה המונגולית]] ([[מונגוליה החיצונית]]), שהייתה שטח השפעה סובייטי, לבין השטחים שבשליטת יפן בצפון-מזרח סין הגיעו לשיאם ב[[קרב חלקין גול]], שבו הנחילו כוחות [[הצבא האדום]] בפיקודו של [[גאורגי ז'וקוב]] תבוסה מוחצת ל[[הצבא היפני הקיסרי|צבא היפני]]. תבוסה זו שמה קץ, לפחות זמנית, לשאיפות ההתפשטות של יפן צפונה, לשטחי ברית המועצות ומונגוליה.}} ההנהגה הסובייטית חששה שעימות צבאי עם גרמניה הנאצית הוא בלתי נמנע, והייתה מעוניינת להבטיח את גבולה המזרחי כדי למנוע את הצורך לנהל מלחמה בשתי חזיתות. ההנהגה היפנית מצידה רצתה להבטיח את גבולה הצפוני בעקבות הסתבכות צבאה במלחמת סין-יפן השנייה, והידרדרות יחסיה עם [[ארצות הברית]] כתוצאה מפלישתה לסין. שותפות ה[[אינטרס]]ים הזמנית בין שני הצדדים הובילה לחתימת [[הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני|הסכם נייטרליות הדדי בין האימפריה היפנית לברית המועצות]] ב-[[13 באפריל]] 1941. במסגרת ההסכם התחייבו שני הצדדים לקיים יחסי [[שלום]] וידידות ביניהם, ולשמור על [[מדינה נייטרלית|נייטרליות]] במקרה של מלחמה בין אחד מהם לבין צד שלישי. ההסכם הוגבל לתקופה של חמש שנים, והוסכם שאם אף צד לא יבקש לבטל אותו שנה לפני מועד פקיעתו, הוא יוארך אוטומטית בחמש שנים נוספות.{{הערה|Hasegawa, Tsuyoshi, ''Racing the Enemy: Stalin, Truman, and the Surrender of Japan'' (Cambridge, Massachusetts: The Belknap Press of Harvard University Press, 2005), 7-44.}}
 
[[קובץ:USS SHAW exploding Pearl Harbor Nara 80-G-16871 2.jpg|שמאל|250px|ממוזער|פיצוץ על [[משחתת]] מצי ארצות הברית בעת המתקפה על הבסיס הימי בפרל הארבור]]
במקביל לכך, המשיכה ארצות הברית, בהנהגתו של ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]], לשמור על מדיניות [[התבדלות|בדלנית]], ועל אף הכיבושים הנרחבים של גרמניה הנאצית באירופה, ושל האימפריה היפנית באסיה, סירבה להצטרף למלחמה באופן פעיל. אף על פי כן, באמצע 1941, בתגובה להמשך תוקפנותה של יפן ב[[מזרח אסיה]], החליטה ארצות הברית לממן, באופן לא רשמי, קבוצה של מתנדבים אמריקאים שכללה יחידות של מטוסי תקיפה, טייסים וטכנאים, שנלחמו לצד סין. הקבוצה קיבלה את הכינוי "[[הנמרים המעופפים]]". בנוסף, הטילו ארצות הברית ובריטניה [[אמברגו]] על יפן, ומנעו העברת נפט ועפרות מתכת אליה, מה שהקשה על יפן להמשיך בפעולות מלחמתיות רחבות נגד סין במהלך 1941.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני12}} בתגובה לעיצומים שהוטלו עליה, [[המתקפה על פרל הארבור|תקפה האימפריה היפנית במפתיע את הבסיס הימי של ארצות הברית בפרל הארבור]] שב[[הוואי]] ב-[[7 בדצמבר]] 1941, ופתחה במסע כיבושים בדרום מזרח אסיה. ב-[[8 בדצמבר]], יום לאחר המתקפה היפנית, הכריזה ארצות הברית מלחמה על האימפריה היפנית. ב-[[11 בדצמבר]], שלושה ימים לאחר מכן, בצעד שהפתיע רבים, הכריזה גרמניה הנאצית מלחמה על ארצות הברית. באותו היום, בתגובה להכרזה המלחמת הגרמנית, הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה הנאצית ובכך הצטרפה למלחמת העולם השנייה באופן מלא לצדן של בעלות הברית.{{הערה|L. H. Woolsey, "War between the United States and the Axis Powers," ''The American Journal of International Law'' 36, no. 1 (January 1942): 77-79.}}
 
בשלבים הראשונים של המערכה נחלו היפנים ניצחונות רבים ותוך כחצי שנה הצליחו לכבוש שטחים נרחבים ב[[דרום-מזרח אסיה]] ובאוקיינוס השקט, כולל [[וייק (אי)|וייק]], [[גואם]], [[הונג-קונג]], [[בורמה]], [[תאילנד]], [[מלאיה]], [[סומטרה]], [[ג'אווה]], [[בורנאו]], [[סינגפור]] ו[[הפיליפינים]]. המשטר ביפן במהלך המלחמה התאפיין בדיכוי אלים של האופוזיציה וגיוס טוטאלי של כלל הציבור למאמץ המלחמה. הצבא היפני זכה להשפעה פוליטית חסרת תקדים על עיצוב מדיניות השלטון, וכל התנגדות פוליטית פנימית דוכאה, בטענה כי יפן נלחמת על חייה. מתנגדי המשטר הושלכו לכלא, והאופוזיציה לממשלה חוסלה הלכה למעשה. נוסףבנוסף לכך, הוטלה צנזורה כבדה על כלי התקשורת במדינה, המשטרה הידקה את הפיקוח על האוכלוסייה והמשק עבר לפיקוח ממשלתי.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני15|שילוני בן-עמי, ''יפן המודרנית'', 228-229.}} המלחמה השפיעה רבות גם על מערכת החינוך היפנית. חוק חינוך חובה הורחב משש שנות לימוד לשמונה שנות לימוד והחינוך הפך ליותר מיליטריסטי ולאומני. מערכת החינוך ביפן החדירה בקרב הנוער את הערכים והמסרים של הסגידה לקיסר, [[מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי|מנהיגותה של יפן במזרח אסיה]] והצורך בהקרבה עצמית למען המדינה והקיסר. בנוסף, מילים אנגליות שחדרו לשפה היפנית הוחלפו במילים יפניות והחובה ללמוד אנגלית בבתי ספר, בוטלה.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני13}}
 
במחצית השנייה של [[1942]] החל מצבה הצבאי של האימפריה היפנית להשתנות לרעה. כשלונותיה ב[[קרב מידוויי]] ביוני 1942 וב[[קרב גוודלקנל]] בפברואר [[1943]] סימנו נקודת מפנה במלחמה, וארצות הברית ובעלות בריתה עברו למתקפת נגד, פתחו במסע כיבוש מחדש של שטחים שהיו תחת שליטתה של האימפריה היפנית, ובראשית שנת 1945 הגיעו עד למרחק קצר מהאיים הראשיים של יפן.{{הערה|David C. Fuquea, "Task Force One: The Wasted Assets of the United States Pacific Battleship Fleet, 1942," ''The Journal of Military History'' 61, no. 4 (October 1997): 718-724.}} כישלונתיה של יפן במערכה הצבאית, נבעו בין היתר מחוסר יכולתה להתחרות בכושר הייצור העדיף של תעשיית ארצות הברית. כך למשל, בשנת 1943 לבדה ייצרה ארצות הברית קרוב ל-100 אלף מטוסים, בעוד התפוקה היפנית עמדה על כ-70 אלף מטוסים לאורך כל שנות המלחמה. בשנת 1944 הפעילה ארצות הברית קרוב למאה [[נושאת מטוסים|נושאות מטוסים]] באוקיינוס השקט, פי ארבעה ממספר נושאות המטוסים שהיו בידי יפן לכל אורך המלחמה. שליטתה של ארצות הברית בים אפשרה לה להטיל [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] מוגבל על יפן, שהלך והתהדק בשלבים המאוחרים של [[המערכה באוקיינוס השקט]].
שורה 82:
במקביל לכך, החלה גם ברית המועצות לתכנן מתקפה נגד האימפריה היפנית בעקבות ההבטחה שנתן [[יוסיף סטלין]] לרוזוולט במהלך [[ועידת יאלטה]], להצטרף למערכה הצבאית נגד יפן באסיה שלושה חודשים לאחר סיום המלחמה נגד גרמניה הנאצית באירופה.{{הערה|שם="מדוקס1"|Robert James Maddox, ''Weapons for Victory: The Hiroshima Decision'' (Missouri: University of Missouri Press, 2004), 16-18.}} במסגרת המתקפה תכנן הפיקוד העליון הסובייטי (ה[[סטאבקה]]) לכבוש את שטח [[מנצ'וריה]], ולהשתלט מחדש על שטחים ש[[האימפריה הרוסית]] איבדה במזרח אסיה לאחר תבוסתה ב[[מלחמת רוסיה-יפן]], כולל [[חצי האי הקוריאני]], דרום האי [[סחלין]] ו[[האיים הקוריליים]]. בשלב השני של המתקפה תכנן הפיקוד הסובייטי פלישה אמפיבית לאי הצפוני של יפן, [[הוקאידו]]. לאחר [[כניעת גרמניה הנאצית]], כהכנה לפלישה, החלה ברית המועצות להעביר כוחות צבא מאירופה למזרח הרחוק, כדי לתגבר את 40 ה[[דיוויזיה|דיוויזיות]] שהושארו באזור משנת 1941 כדי להגן עליו מפני האפשרות של פלישה יפנית.
 
בעלות הברית ניהלו מלחמת צוללות עיקשת נגד יפן שלוותה בהנחת אלפי [[מוקש ימי|מוקשים ימיים]] בסמוך לנמלים ונתיבים ימיים יפניים חשובים. פעולות אלה הביאו לחיסולו הכמעט מלא של צי הסוחר היפני, עובדה שהיוותה מכה קשה ליפן שהסתמכה על ייבוא של חומרי גלם רבים. הירידה ההדרגתית במלאי הנפט בפרט היוותה מכה קשה במיוחד למאמץ המלחמתי היפני והקשתה על הצבא היפני לבצע פעולות מלחמתיות רבות. בנוסף למצור הימי, פתחו בעלות הברית במערכה נרחבת של הפצצות אוויריות נגד יפן, שגרמה להרס ערים שלמות, מאות אלפי נפגעים ופגיעה קשה בתעשייה היפנית. הניתוק הכמעט מוחלט של איי הבית של יפן משאר חלקי האימפריה היפנית, והרס התעשייה היפנית, הביאו לפגיעה קשה מאוד בכלכלה היפנית. בתחילת המחצית השנייה של 1945 עמדה תפוקת חומרי הגלם החיוניים למאמץ המלחמתי היפני, כגון [[פחם]], [[ברזל]], [[פלדה]] ו[[גומי]], על אחוזים בודדים ממה שהייתה ערב פרוץ המלחמה.{{הערה|Frank, ''Downfall'', 81.}}{{הערה|Robert A. Pape, "Why Japan Surrendered," ''International Security'' 36, no. 18 (Fall 1993): 159-160.}} [[הצי הקיסרי היפני]] כמעט הושמד לחלוטין כתוצאה מהאבדות הכבדות, שספג במהלך המערכה הצבאית, ונותר עם 19 [[משחתת|משחתות]], 38 [[צוללת|צוללות]] וכמה אלפי סירות תקיפה מיוחדות (סירות מתאבדות){{ביאור|מדובר ב[[סירת מנוע|סירות מנוע]] מיוחדות בעלות שתי [[פצצת עומק|פצצות עומק]] שפותחו לצורך [[משימות התאבדות]]. הסירות, שיכלו להגיע למהירות של 56 קילומטר לשעה, כללו איש צוות אחד שניווט את הסירה אל המטרה.}} (סירות מתאבדות) בלבד.{{הערה|Takaemae, Eiji (Translated from Japanese by Robert Ricketts), ''The Allied Occupation of Japan'' (New York, NY: The Continuum Interanational Publishing Group, 2002), Comment 71 p. 574.}}
 
לאחר שחברי קבינט המלחמה היפני הבינו שהמלחמה אבודה מבחינת יפן, וכי פלישת צבאות בעלות הברית לאיי יפן היא בלתי נמנעת, הם החלו להכין תוכניות נואשות כדי להגן על המדינה. כאמור, היפנים העריכו נכונה כי הפלישה תחל באי [[קיושו]], לפיכך התמקד הפיקוד היפני בריכוז כל היכולת הצבאית שנותרה ליפן בהגנה על האי במטרה להביס את כוח הפלישה, או לפחות לגרום לו אבדות כבדות כל כך, שיאלצו את בעלות הברית להסכים לשלום עם יפן בתנאים מכובדים. למעלה מ-3,000 טייסי [[קמיקזה]] היו אמורים לתקוף את [[אוניית לוחמה אמפיבית|הספינות וכלי הרכב האמפיביים]] של ארצות הברית לפני שיספיקו להנחית את החיילים והציוד שעליהן על החוף. אם פעולה זו לא הייתה עוצרת את בעלות הברית, 3,500 טייסי קמיקזה נוספים, כ-5,000 סירות מתאבדות ושארית הצי הקיסרי היפני, היו אמורים להישלח למערכה כדי לעצור את הפלישה. במקרה שבעלות הברית היו מצליחות בכל זאת לתפוס ראש גשר בחופי קיושו, היו היפנים נשארים רק עם 3,000 מטוסים כדי להגן על המדינה, ואלה היו אמורים להישלח גם כן להגנה על קיושו.{{הערה|Clark G. Reynolds, ''The Fast Carriers; The Forging of an Air Navy'' (Huntington, New York: Robert E. Krieger Publishing Company, 1978), 363.}} תוכנית ההגנה הכוללת על האי קיושו התבססה על ההנחה שברית המועצות תישאר נייטרלית ולא תפלוש למדינה מצפון.{{הערה|Hasegawa, ''Racing the Enemy'', 295-296.}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/כניעת_האימפריה_היפנית"