בני ישראל (הודו) – הבדלי גרסאות

המפגש הבא של הבני ישראל בהודו עם יהודים, התקיים במאה ה-17. יהודי בשם דויד יחזקאל רחבי אשר{{הבהרה|מי פגש אותו? היכן?}} שהגיע מקהילת [[יהדות קוצ'ין|יהודי קוצ'ין]], גילה את הבני ישראל בכפריהם וזיהה שרידים של מנהגים יהודיים אצלם,{{הערה|Weil, Shalva (1994). "Yom Kippur: the Festival of Closing the Doors". In Goodman, Hananya (ed.). Between Jerusalem & Benares: Comparative Studies in Judaism & Hinduism. New York: State University of New York Press. pp. 85–100.}} ולימדם תפילה ודיני שחיטה.{{הערה|Weil, Shalva (1996). "Religious Leadership vs. Secular Authority: the Case of the Bene Israel". Eastern Anthropologist. 49 (3–4): 301–316.}} כמו כן הנהיג בקהילות הללו את חג השבועות וחג הסוכות.

דויד יחזקאל רחבי היה [[מתורגמן]] ומתווך בשירות החברה ההולנדית המזרחית למסחר, מדרום הודו. בתחילת המאה ה-18 לקח שלושה נציגים ממשפחות מיוחסות מקרב בני העדה{{מקור}}, משפחות: ראג'פורקר, שאפורקר וג'היראדקר ולימדם את ההלכה המתוקנת, עברית ודיני יהדות שנוספו באלף השנים שקדמו. שלוש המשפחות היוו דייני העדה ומילאו את כל התפקידים הדתיים והאזרחיים בקרב בני העדה. הם קיבלו גושפנקא לתפקידם משליטים מקומיים ונקראו ״קאג'י״.{{הערה|Sohoni, Pushkar; Robbins, Kenneth X. (2017). ''Jewish Heritage of the Deccan: Mumbai, the northern Konkan, Pune''. Mumbai: Deccan Heritage Foundation; Jaico. pp. 16–17. ISBN <bdi>978-93-86348-66-1</bdi>.}} קיימים מסמכים משפטיים חתומים בידי שליטי האזור ומלכים מ[[המאה ה-17]] עד לסוף [[המאה ה-18]]. ישנן השערות הטוענות ששלוש המשפחות נבחרו עוד בימי דוד אחי הרמב"ם{{דרוש מקור}}.

סוגיית מוצא הבני ישראל מהודו, מעלה אפשרות שהיו צאצאי עשרת השבטים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שלוה וייל|שם=מעבר לסמבטיון: המיתוס של עשרת השבטים האבודים|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=תשנ"א}}}}{{הערה|Weil, Shalva (2013). "Jews of India and Ten Lost Tribes". In Patai, Raphael; Itzhak, Haya Bar (eds.). ''Jewish Folklore and Traditions: A Multicultural Encyclopedia''. ABC-CLIO.}} יש מבני ישראל הסוברים כי אבותיהם נמלטו מארץ-ישראל בדרך הים החל בשנת 175 לפסה"נ, בימי מלכותו של אנטיוכוס אפיפאנס. המסורת מספרת, כי ספינתם של הגולים נטרפה ליד חוף קונקאן, דרומית לבומבאי. הניצולים קברו את מתיהם באתר סמוך לכפר נאווגאון, במקום ששימש לימים כבית הקברות של בני ישראל.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bh.org.il/he/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95/|הכותב=שלוה וייל|כותרת=קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה|אתר=בית התפוצות|תאריך=}}</ref>

בשנת 1897 נכתב ספר מקיף על העדה בידי [[חיים שמואל קהימקר]] ממנהיגי הקהילה. הספר יצא לאור בשנת 1937 בתל אביב שם נכתב כי בני ישראל הם צאצאי כובשי [[זית]]ים מ[[הגליל]], שניצלו מספינה שנטרפה בקרבת חופי הודו. שבעה זוגות ניצלו ונלקחו תחת חסות כוהני דת [[ארבע הווארנות|ברהמינים]]. לפי מסורתם, בני קהילת בני ישראל הם צאצאים של אנשים מ[[כהן|מעמד הכהונה]]{{מקור}}, בבדיקה גנטית שנערכה ב-[[2002]] נמצאו ממצאים שמוכיחים כי לבני הקהילה גנים יהודיים וכי ‎[[:w:en:Y-chromosomal Aaron|גן הכוהנים]] שכיח אצלם במידה דומה לעדות אחרות{{הערה|1=[https://link.springer.com/article/10.1007/s11013-005-7425-4 Genetics, History, and Identity: The Case of the Bene Israel and the Lemba, Full text] [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=pubmed&cmd=Retrieve&dopt=AbstractPlus&list_uids=16249950 Genetics, History, and Identity: The Case of the Bene Israel and the Lemba, PubMed]}}, למרות שלא היו כוהנים בקרבם.

משפחות "בני ישראל" גרו במשך דורות רבים ב-200 כפרים שונים באזור קונקאן. אחד הכפרים הידועים בו חיו יהודי "בני ישראל" היה אליבג (Alibag). הכפר היה ידוע ככפר יהודי וגרו בו מאות משפחות.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שלוה וייל|שם=היהודים מהקונקאן: עדת בני ישראל בהודו|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=1981|מו"ל=בית התפוצות על שם נחום גולדמן}}}} בני ישראל שימשו כדורכי שמן בקונקאן ונודעו בכינוי "שנוואר טליס", שמשמעו עוצרי שמן שומרי שבת. הם אימצו את שפת המקום, מאראטי, ולא נבדלו, למראית עין, מבני המקום. אולם, בחברה הכפרית הם נבדלו מאחרים בשל דבקותם ביהדות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bh.org.il/he/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95/|הכותב=שלוה וייל|כותרת=קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה|אתר=בית התפוצות|תאריך=}}</ref>

כיום גרות בכפר 5–6 משפחות יהודיות המתחזקות בית כנסת ומעסיקות חזן ושוחט. [[אליהו בירנבוים]] אשר ביקר בכפר בסוף שנת 2006 מתאר את "הגאווה היהודית של המשפחות הגרות במקום באשר לעבר המפואר של הכפר". השוחט, לוי וקרולקר, הוא בעל מפעל למשקאות קלים, אשר למד שחיטה כדי שמשפחתו ובני הקהילה יוכלו להמשיך לאכול בשר כשר. שני בניו חגגו בר מצווה ורוצים לעלות לישראל. בכפר נמצא בית הכנסת של הקהילה אשר נבנה לפני כ-100 שנה.

שחקנים וזמרי תיאטרון מהבנימבני ישראל פעלו בתחילת המאה העשרים בהודו, ועם הקמת התעשייה ה[[בוליווד|בוליבודית]] במומבאיי, היו אנשי קולנוע מהבנימקהילת בני ישראל.

בהינתן הצלחתם תחת הממשלה הבריטית, רבים מ"בני ישראל", התכוננו לעזוב את הודו בשנת 1947. הם האמינו כי התעוררות הלאומיות והדגש על דתות מקומיות יביאו לפחות הזדמנויות עבורם. בסופו של דבר רובם היגרו לארץ ישראל,.{{הערה|Weil, Shalva (2008). "Jews in India". In Erlich, M. Avrum (ed.). Encyclopaedia of the Jewish Diaspora. Santa Barbara, USA: ABC CLIO.}} כשהוקמה בה מדינה יהודית בשנת 1948.{{הערה|Roland, Joan G. (1989). Jews in British India: Identity in a Colonial Era. Hanover: University Press of New England. pp. 34–35.}}{{הערה|Weil, Shalva (2005). "Motherland and Fatherland as Dichotomous Diasporas: the Case of the Bene Israel". In Anteby, Lisa; Berthomiere, William; Sheffer, Gabriel (eds.). Les Diasporas 2000 ans d'histoire. Rennes: Presses Universitaires de Rennes. pp. 91–99.}} בין 1948 ל-1952 היגרו כ-2,300 יהודים מקבוצת בני ישראל לישראל.{{הערה|Weil, Shalva. (2000) ''India, The Larger Immigrations from Eastern Countries,''Jerusalem: Ben-Zvi Institute and the Ministry of Education. (Hebrew)}}

כאשר החלה העלייה של משפחות בני ישראל לארץ וכן צעירים רבים מהקהילה שהגיעו כדי להכין תשתיות לקראת בואם של המשפחה המורחבת, נתקלו ב[[יהדות אשכנז|קהילות אשכנז]] שסירבו לקבלם והערימו קשייםבקשיים בהשתלבות המשפחות בארץ. בני קהילת בני ישראל נשלחו לדרום וצפון הארץ ליישובים בודדיםלעיירות ומנותקיםפיתוח ללא מקומות תעסוקה.