קם דינא – הבדלי גרסאות

האחרונים דנים בפרשנות פסקו של רבי אבא. לפי הסברו של בעל ה[[תרומת הדשן (ספר)|תרומת הדשן]]{{הערה|ח"א סימן ש"י, מובא בקובץ הערות סימן ע"א}} מדובר בדין [[ייאוש]], כלומר לאחר שנפסק הדין הראשון, התייאש האדם ה"ספק", ולפי כללי ה"ייאוש" במקרה כזה נפקעת בעלותו סופית. לפי רבי [[אלחנן וסרמן]]{{הערה|שם}} מדובר בהוכחה שפסקי המשפט העברי הם "דין ודאי", כלומר כאשר בית הדין פוסק פסק מסוים לפי כללי היושר והצדק, ההלכה נפסקת באופן אמיתי ומוחלט כפסק הדין אף על פי שהוא נפסק מכוח ספק וייתכן שהמציאות האמיתית שונה מפסק הדין, וגם כאשר ברור שמדובר בפסק דין שהוא בעצם פשרה כמו פסק "ממון המוטל בספק חולקין" שנפסק במקרה כזה.