מוזיאון תל אביב לאמנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונה
שורה 63:
{{ערך מורחב|ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו}}
 
התפתחות המוזיאון וביסוס מעמדו בקרב תושבי העיר יצרו דרישה למבנה שיענה באופן מקיף על הצרכים החדשים של המוסד. בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוחלט להקים מבנה ייעודי בשטח שנמצא בפינת הרחובות [[רחוב דיזנגוף|דיזנגוף]]-תרס"ט. קרקע זו הוקצתה על ידי העירייה עוד בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ל"כיכר התרבות" של העיר וכללה גם את היכל התרבות ותיאטרון הבימה. ב-[[1946]] הוכרזה תחרות לתכנון המתחם כולו. ההצעה שנבחרה הייתה זו של האדריכלים [[זאב רכטר]] ו[[דב כרמי]] והם מסרו את התכנון הדו-שלבי של המוזיאון לשני בניהם, ממשיכי דרכם במקצוע, [[יעקב רכטר]] ו[[רם כרמי]]. רכטר היה אמון על השלב הראשון בו נבנה אחד האגפים כהשלמה לפעילות המוזיאלית ב"בית דיזנגוף". כרמי היה אחראי על הרחבת האגף וסיום המבנה שהתעתד להכיל את עבודת המוזיאון על כל ענפיה.[[קובץ:Helena Rubinstein Tel Aviv Museum 1959.jpg|ממוזער|22 בינואר, 1959: הלנה רובינשטיין חונכת את הביתן הקרוי על שמה, בנוכחות ראש העיר חיים לבנון והצייר ראובן רובין]]מימוש השלב הראשון התאפשר הודות לתרומתה של אשת העסקים [[הלנה רובינשטיין]]. באמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] פנו אל רובינשטיין מנהל המוזיאון [[אויגן קולב]], ראש עיריית תל אביב [[חיים לבנון]] ו[[קרן התרבות אמריקה-ישראל|הקרן האמריקאית למוסדות ישראל]]. רובינשטיין נענתה לבקשה והעניקה תרומה ל[[מימון]] הקמתו של ביתן, שיקרא על שמה, כאגף במוזיאון העתידי.
 
מימוש השלב הראשון התאפשר הודות לתרומתה של אשת העסקים [[הלנה רובינשטיין]]. באמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] פנו אל רובינשטיין מנהל המוזיאון [[אויגן קולב]], ראש עיריית תל אביב [[חיים לבנון]] ו[[קרן התרבות אמריקה-ישראל|הקרן האמריקאית למוסדות ישראל]]. רובינשטיין נענתה לבקשה והעניקה תרומה ל[[מימון]] הקמתו של ביתן, שיקרא על שמה, כאגף במוזיאון העתידי.
[[קובץ:Helena Rubinstein Tel Aviv Museum 1959.jpg|ממוזער|22 בינואר, 1959: הלנה רובינשטיין חונכת את הביתן הקרוי על שמה, בנוכחות ראש העיר חיים לבנון והצייר ראובן רובין]]
תכנון המוזיאון, ובכללו הביתן, שיקף מגמות בינלאומיות עכשוויות שעסקו בתפקידו של מבנה המוזיאון ביצירת חווית הצפייה בתערוכות. ברוח זו תוכננו אולמות התצוגה בתוכנית פתוחה וגמישה שאינה מגבילה את המבקר למסלול צפייה יחיד.{{הערה|מאיה ויניצקי, "הזמני והקבוע: כרוניקה של ביתן", '''חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב''', תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011, עמ' 139- 141.}} עם פתיחת הביתן היה גודלו כ-1200 מ"ר ועלותו הסתכמה ב-400,000 [[לירה ארץ ישראלית|לא"י]].{{הערה|שם=הערה מספר 24760411:0|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/SharedView.Article.aspx?parm=0wrBjcC3LYbX1bDtwy7y8i%2Fbdvf5oysbvHWNlETORncYoB0TdwRDdbkv6ueQbLMkYw%3D%3D&mode=image&href=DAV%2f1959%2f01%2f22&page=2&rtl=true ביתן האמנות ע"ש רובינשטיין ייפתח הערב בנוכחות הנדבנית], דבר, 22 בינואר 1959}}