פתיחת התפריט הראשי

מוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב לאמנות נוסד בשנת 1932. הוא נחשב לאחד ממוזיאוני האמנות הגדולים והחשובים בישראל, ויש בו מחלקות לאמנות ישראלית, לאמנות מודרנית, לאמנות עכשווית, לצילום, לרישום, להדפסים, לעיצוב, לאדריכלות ולאמנות מהמאה ה-16 עד המאה ה-19. נוסף על כל אלה, במוזיאון גן פסלים ואגף נוער קטן.

מוזיאון תל אביב לאמנות
TelAvivMuesumOfArt.svg
מוזיאון תל אביב לאומנות
מידע
סוג מוזיאון לאמנות
אדריכל דן איתן ויצחק ישר
שנת ההקמה 1932
תאריך פתיחה רשמי 1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל אביב-יפו, ישראל
כתובת שד' שאול המלך 27, תל אביב-יפו
מנהל סוזן לנדאו
אוצר ראשי דורון רבינא
קואורדינטות 32°04′39″N 34°47′13″E / 32.077441666667°N 34.786847222222°E / 32.077441666667; 34.786847222222
אתר המוזיאון
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
מוזיאון תל אביב לאמנות
מוזיאון תל אביב לאמנות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הסמליל הישן של המוזיאון
האגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות
מראה כללי בתצוגת קבע של אמנות בת זמננו, 12/07
חזית בניין המוזיאון עם רחבת המוזיאון (שתוכננה בניפרד על ידי האדריכל יעקב רכטר)

בבית המוזיאון המקורי, "בית דיזנגוף" שבשדרות רוטשילד, נערכה במאי 1948 הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

בית דיזנגוף (1932- 1971)עריכה

מוזיאון תל אביב לאמנות נוסד בשנת 1932 והחל לפעול ב"בית דיזנגוף", ביתו של ראש עיריית תל אביב הראשון מאיר דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. לצדו מינה דיזנגוף "ועד מייעץ" שבו היו חברים בין השאר האמנים: ראובן רובין, אריה אלואיל, בתיה לישנסקי וחיים גליקסברג. את חזונו הציג דיזנגוף בנאום שנשא:

"כשתל אביב קיבלה פיקדון של עיר בנויה עם סיכויים לקריה גדולה ייחודית, עם נטייה להיות מרכז היהדות המודרנית של הארץ ושל התפוצות, החילונו להרגיש את הצורך בפיתוח היופי וכל האמנויות התלויות בו. הוברר לנו שאי-אפשר לבנות בתים, לסלול רחובות ולשכלל עיר מבלי שנדאג לאסתטיקה ולהרמוניה, ומבלי לפתח בתוך האוכלוסייה את הטעם הטוב לכל יצירת אנוש. תחת לחץ ההשקפה הזו נוסד מוזיאון תל אביב".[1]

המוזיאון הציג יצירות של אמנים מקומיים וזרים והיה למרכז תרבות פעיל בעיר הצעירה. במבנה בית דיזנגוף הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח.

הצלחתו של מוזיאון תל אביב בבית דיזנגוף והתרחבות אוספיו חייבו הקמת משכן-קבע בעל חללי תצוגה גדולים יותר. בשנת 1959 נחנך ביתן הלנה רובינשטיין ברחוב שדרות תרס"ט בתל אביב. בשנת 1971 נחנך המבנה המרכזי בשדרות שאול המלך והמוזיאון התפרס בשני המבנים.

בשנת 1938 הוקמה ספריית האמנות של המוזיאון ובה כ-50,000 ספרים, כ-140 כתבי-עת וכ-7,000 צילומים. הספרייה פועלת במבנה המרכזי של המוזיאון. לצד המבנה פועל גם גן פסלים, ובשנים האחרונות הורחבו שטחי התצוגה במוזיאון והוצגו גלריות חדשות באגף חדש שבצדו המערבי.

התרחבות המוזיאון הביאה להתפתחות פעילותו, לעלייה ברמתן ובהיקפן של תערוכותיו ולפעילות תרבותית מקיפה, הכוללת אירועי מוזיקה קלאסית, ג'אז, קולנוע, סדרות הרצאות, הצגות ילדים ועוד.

הכרזת העצמאות של מדינת ישראלעריכה

ב-14 במאי 1948 התקיים בגלריה המרכזית של "בית דיזנגוף" טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. ההכרזה התקיימה במהלך ישיבה של מועצת העם בנוכחות 350 מוזמנים. במהלך האירוע החגיגי התקבץ קהל רחב מחוץ למוזיאון והאזין לקולות באמצעות רמקולים שהוצבו מחוץ למבנה. כך דווח על ההכנות לטקס בעיתון מיוחד שיצא לאור לרגל המאורע ההיסטורי:

על תכלת לבן. [...] על קיר המזרח תלויות תמונות של אמנים יהודים והתמונות הללו מסמלות את הקשר בין הגולה והארץ. מזעזעת תמונתו של מינקובסקי על פרעות בגולה. מרהיבה בצבעיה תמונתו של מרק שגל של יהודי, המחזיק במסירות וחיבה ספר תורה. איזראעלס מדגים את ההוי היהודי של טוהר ושמחה ב"חתונה יהודית". כמו כן מוצגות תמונותיהם של ליברמן, לסר אורי, מקס בנד ומייסדי "בצלאל" בירושלים בוריס שץ ושמואל הירשברג. תערוכה זו של אמנות, מן האוסף של מוזיאון ת"א, מוסיפה גיוון חגיגי."[2]

כיום משמש "בית דיזנגוף" משכן למוזיאון העצמאות ובמרכזו שחזור של האולם בו נערך טקס ההכרזה.

מבני המוזיאוןעריכה

 
מוזיאון תל אביב לאמנות, דצמבר 2013. ציור קיר של רוי ליכטנשטיין.
 
מוזיאון תל אביב לאמנות, דצמבר 2013

המוזיאון שוכן בארבעה מבנים: הבניין הראשי והבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר ממוקמים בשדרות שאול המלך בסמוך לבתי המשפט, ספריית בית אריאלה והמשכן לאמנויות הבמה. ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בצמוד להיכל התרבות ותיאטרון הבימה ברחוב תרס"ט. סדנאות האמנות של אגף החינוך פועלות במרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות ברחוב דובנוב.

הבניין המרכזי בשדרות שאול המלך (1971- היום)עריכה

בשנת 1971 השלים מנהל המוזיאון, ד"ר חיים גמזו, את הקמת המבנה המרכזי של המוזיאון בשדרות שאול המלך, בסמוך לספריית בית אריאלה ולבית המשפט המחוזי בתל אביב. את המבנה תיכננו האדריכלים דן איתן ויצחק ישר בסגנון המזכיר ברוטליזם. על תכנון זה המבנה זכו בפרס רכטר.

הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר (2011- היום)עריכה

 
מראה באירוע פתיחת התערוכות באגף החדש, 1 בנובמבר 2011. הפסל המרכז החדר הוא כבשי הנגב

ב-2002 החלה תחרות לתכנון אגף חדש למוזיאון בצידו המערבי של המוזיאון ובצמוד אל גן הפסלים, שישמש גם כמבנה כניסה חדש. בתחרות עיצוב לאגף החדש זכה פרסטון סקוט כהן, עלות בנייתו של האגף החדש תהיה 45 מיליון דולר. תרומות רבות גויסו למטרה זו, המשמעותית ביותר הייתה תרומתם של סמי עופר ורעייתו, בסך 20 מיליון דולר. עופר התנה את תרומתו בקריאת המוזיאון על שמו ועל שם רעייתו. שם המוזיאון אכן שונה, אך עקב התנגדות ציבורית רחבה לשינוי, ביטל עופר את תרומתו וגיוס הכספים נמשך.[3] בפברואר 2007 פורסם כי זוג התורמים פול והרטה עמיר תרמו 10 מיליון דולר עבור הקמת האגף החדש.[4][5] באוקטובר 2011 נחנך האגף החדש, שבו חלל מרכזי המכונה מפל אור וסביבו עשרה אולמות תצוגה המכפילים את שטח התצוגה של המוזיאון.[6] הבניין נפתח ב-2 בנובמבר 2011. את החלק האומנותי בטקס ביצע הפרויקט הישראלי TYP, והופעתם כללה קטעי וידאו ארט שהוקרנו על המבנה כולו.[7] עלותו של הפרויקט הסתכמה בכ - 225 מיליון ש"ח. עיקרה של העלות (140 מיליון ש"ח) מומנה מתרומות ויתרתה (85 מיליון ש"ח) מומנה על ידי עיריית ת"א.

המבנה כולל חמישה מפלסים, אך נבנה בכוונה במראה שטוח מבחוץ באופן המשתלב באפור הבטון האורבני של אזור המוזיאון. החצר הפנימית המרכזית, מכניסה ביום תאורה טבעית מתקרה שקופה, המאירה מסביבה קירות לבנים, כאילו נופלים בתנועה סיבובית לכל עומק המוזיאון, ויוצרים דימוי של מפל אור. בשעות החשיכה התאורה המלאכותית יוצרת אפקט אחר דומה. סביב המפל זורמת תנועה המבקרים במוזיאון והוא כעין ציר מרכזי המחבר ומקשר בין כל חללי התצוגה.[8][9]

ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית (1959- היום)עריכה

ביתן הלנה רובינשטיין נחנך ב-22 בינואר 1959 משמש כאגף נפרד של המוזיאון. כרטיס הכניסה למוזיאון תל אביב מאפשר כניסה גם לביתן זה.

מרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות (1987- היום)עריכה

מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות, מהווה מסגרת מקצועית ללימוד וטיפול ערכי האמנות החזותית. המרכז מעודד יצירה, התנסות וביטוי עצמי. המרכז פועל במשך 40 שנה ומאות אלפי אוהבי אומנות עברו דרכו. בינואר 2015 התקבלה הוראה מעיריית תל אביב-יפו לסגירת המרכז, מבלי שימצא מיקום חלופי למוסד.[10] לאחר מאבק ציבורי, חזרה בה העירייה מהחלטתה.

מנהלי המוזיאוןעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אלחנני, אבא, "מוזיאון תל אביב: סימפוזיון", תווי 10, 1972, עמ' 18- 31.
  • אלמוס, חנה, יעל בורוביץ ומירה כספי, הרפתקה במוזיאון, תל אביב: מוזיאון תל אביב, 1983.
  • בלס, גילה (עורכת), ד"ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006.
  • בר אור, גליה (עורכת), אויגן קולב: בניין תרבות בארץ ישראל, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003.
  • גורלניק, נחמה (עורכת), אוסף מיזנה-בלומנטל, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 1994.
  • גורלניק, נחמה (עורכת), אוסף סימון ומרי יגלום, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 1995.
  • גורלניק, נחמה (עורכת), מון גוך לפיקאסו: אוסף משה ושרה מאייר, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 1995.
  • גינתון, אלן, המוזיאון מציג את עצמו II: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2015.
  • גרובמן, יאשה ואריאל בלונדר (עורכים), חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011.
  • דונר, בתיה, מאוסף פרמן למוזיאון תל אביב: 1920 – 1932, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2002.
  • יגיד-חיימוביץ, מאירה (עורכת), בניין חדש מוזיאון תל אביב לאמנות: תחרות אדריכלים ע"ש הרטה ופול עמיר, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004.
  • יפעת, דורית (עורכת), אוסף הלן וזיגפריד וולוך: פיסול מודרני, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 1997.
  • סמירה, רז, "מוזיאון תל אביב לאמנות מתארח בברלין", טרמינל 54, 2015, עמ' 20- 21.
  • עומר, מרדכי (עורך), אוסף סוזאן ואנטון רולנד-רוזנברג, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
  • עומר, מרדכי ואלן גינתון (עורכים), המוזיאון מציג את עצמו : אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011.
  • פישר, יונה, "על המוזיאון ואמני תל אביב בשנות השלושים", שנתון מוזיאון תל אביב 2-3, תל אביב: מוזיאון תל אביב, 1984.
  • קול-ענבר, יהודית, תולדות המוזיאונים בארץ עד קום המדינה כביטוי לחזון הציוני, ח"מ: חמו"ל, 1992.
  • רוזנויין, אודי, "התרחבות מוזיאון תל אביב לאמנות", במוזיאון 9, 1994, עמ' 18- 19.
  • שוץ, חנה (עורכת), קרל שוורץ וראשיתו של מוזיאון תל אביב, 1933 – 1947, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010.
  • Landau, Suzanne, Tama Box : Tel Aviv Museum of Art, Tel Aviv: Tel Aviv Museum of Art, 2015.
  • Samira, Raz (editor), Tel Aviv Museum of Art Visits Berlin: Modern and Contemporary Art,
  • Munich: Prestel, 2015.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצוטט בספרו של דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, עמ' 6.
  2. ^ טכס ההכרזה ההיסטורית, יום המדינה: עתון משותף של עתוני ישראל, 14 במאי 1948.
  3. ^ מרב יודילוביץ', סמי עופר ביטל את תרומתו למוזיאון ת"א, באתר ynet, 31 בינואר 2006
  4. ^ חיים הנדוורקר, היפרבולות בין מלבנים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2007
  5. ^ חיים הנדוורקר, עוד ידברו על הבניין הזה, באתר הארץ, 9 במרץ 2007
  6. ^ דניאל ראוכוורגר, מוזיאון ת"א השיק את האגף החדש, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2011
  7. ^ The Young Professionals (TYP) - LIVE @ Museum of art Tel-aviv video, באתר NME
  8. ^ מוזיאון תל אביב, אתר מפה
  9. ^ נועם דביר, ותזרח השמש: הצצה ראשונה לאגף החדש של מוזיאון תל אביב, באתר הארץ, 12 באפריל 2011
  10. ^ שני ליטמןסגירת מרכז לחינוך לאמנות בת"א עלולה להוביל לפיטורי כ–50 אמנים, באתר הארץ, 6 בינואר 2015