חוק שעות עבודה ומנוחה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
 
הרצון של מעסיקים להעסיק עובדים בשבת, שהלך והתגבר ככל שהתרבו העסקים הפועלים בשבת, הביא איסור זה פעמים לא מעטות לדיון ב[[בית הדין לעבודה]] ובבית המשפט העליון. טענה שהועלתה הייתה שהאיסור עומד בסתירה ל[[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. טענה זו נדחתה על ידי שופטת בית המשפט העליון, [[דליה דורנר]], וזה נימוקה:
{{ציטוט| תוכן=אכן, איסור העבודה בשבת פוגע בחופש העיסוק, כפי שהוא מוגדר ב{{סחפ|חוק-יסוד: חופש העיסוק|סעיף 3}}, שבו נקבע שכל אזרח או תושב של המדינה חופשי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד. ברם, חוק-היסוד - ב"פסקת ההגבלה" ש{{סחפ|חוק-יסוד: חופש העיסוק|סעיף 4|בסעיף 4}} - מתיר פגיעה בחופש העיסוק, בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. בענייננו, חוק המנוחה מקיים את כל התנאים המנויים בפסקת ההגבלה. … קביעת יום המנוחה ליהודים בשבת מגשימה את ערכיה של המדינה כמדינהכ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]. שני ערכים אלה משתלבים בהרמוניה מלאה בחוק הנדון. ליום מנוחה לעובדים מטרה סוציאלית וחברתית, ואילו היהדות, שהנחילה לאנושות את הקונספציה של יום המנוחה השבועי, קידשה את יום השבת כיום המנוחה של בני העם היהודי. יום השבת הוא ערך לאומי לא פחות מאשר ערך דתי.|מקור=[[דליה דורנר]]}}
 
==חובת רישום==