ז'אן קוקטו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
מ הוספת קישור לגדעון שמר |
||
שורה 19:
ב-[[1940]] כתב עבור ידידתו הזמרת [[אדית פיאף]] את המחזה "שווה הנפש היפה" שבו לקחה חלק. למרות פרשות אהבים אחדות עם נשים, ז'אן קוקטו היה [[הומוסקסואל]] מוצהר ופרסם דברי ביקורת רבים נגד אלה שתיעבו את ההומוסקסואליות. אחד מיחסיו הממושכים ביותר היה עם שחקן הקולנוע [[ז'אן מארה]] ששיחק בסרטיו "היפה והחיה" (1946) "רואי בלה" (1948) ו- "אורפיאוס" (1950), אירוע קולנועי רב-חשיבות, ובוודאי אחד הדוגמאות המרשימות לקולנוע פיוטי במלוא המובן המודרני של המילה. סרט ההמשך "צוואתו של אורפיאוס", הצליח הרבה פחות.
ב-[[1955]] התקבל כחבר [[האקדמיה הצרפתית]]. במרוצת חייו היה, בין היתר, חבר אקדמיית מאלארמה, האקדמיה הגרמנית ב[[ברלין]], אקדמיית [[מארק טוויין]] ב[[ארצות הברית]], ושימש כנשיא כבוד של [[פסטיבל הקולנוע בקאן]]. הוא כתב כ-30 ספרים, כ-15 מחזות, שירים רבים, דברי ביקורת בשטחי האמנות, השירה והספרות, והיה מפיק, תסריטאי או במאי של כ-15 סרטים. קוקטו נחשף לקהל הישראלי הרחב בערב "אהבה וג'אז",שהוצג שנים רבות, בביצועם של [[גדעון שמר]] ומל קלר. 'מסמר-הערב' היה השיר הנפלא של קוקטו -"איבדתיה".
ב-[[1963]] מת ז'אן קוקטו ב[[טירה (מבצר)|טירתו]] שבעיירה [[מיי-לה-פורה]] (בחבל איל-דה-פראנס) כתוצאה מ[[אוטם שריר הלב|התקף לב]], שעות מספר לאחר שנודע לו על מותה של [[אדית פיאף]]. הוא נקבר ב[[קפלה]] העתיקה שבעיירה, שאת חלונותיה עיטר קודם לכן. על [[מצבה|מצבתו]] נכתב: "אני נשאר עמכם".
| |||