פרניו טוג'מן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מ-\1 ב\2\3
שורה 36:
{{ציטוט|תוכן="כל זה מראה את הצורך לחקור בדרך אובייקטיבית את כל "מחנות האיסוף והעבודה", ועל-הכל יאסנובאץ... האמת ההיסטורית היא שהמחנה אורגן כ"מחנה עבודה", עם יחידות שדה ומפעל לרוב. ולמחנה הובאו קבוצות רבות של יחידים ואף מאה, סך-הכל עשרות-אלפי אנשים עכורי-מזל, שהובאו למחנה, אך רבים גם שוחררו ממנו, או שולחו למחנות עבודה בגרמניה. האסירים במחנה עבדו קשה...ואף עונו ולעתים נרצחו עבור הפרת-משמעת קלה שבקלות...בזו הדרך, כ-3–4 אלפים מתו ביאסנובאץ מידי האוסטאשה... בהעריכנו את המצב במחנה ותכליתו עלינו לזכור את ההנהלה הפנימית שבבסיסה עמדו אסירים שתיפעלו את המחנה...האסירים עבדו במספר מאחזי-חוות גדולים בין יאסנובאץ ו-[[סטארה גרדישקה]], שבעליהן היו סרבים...כל המשרות הללו [ראשי-הקבוצות, קאפוס]...האסירים החופשיים אינם חיים במחנה אלא בעיירה יאסנובאץ בבתים פרטיים, והביאו את משפחותיהם עימם. לפיכך, יכלו לחיות בחופשיות עם משפחותיהם ביאסנובאץ, למעצבה, כל זאת מתייחס אך ליהודים ואין בלתם...במחנה היו 5–8 פעמים יהודים יותר מסרבים...הסרבים, בנוסף לסבלותיהם מן האוטאשה, סבלו מן היהודים: "יהודי נותר יהודי, גם ביאסנובאץ. במחנה הם שימרו את פגמיהם, שערו בהם עד היסוד: האנוכיות, התככים, היעדר-האמון, הקמצנות, והן סודיות ומיאון, הם תכונות המפתח שלהם...כמה מהפקידים במחנה היו יהודים, וכן היו חמושים ואף נטלו חלק ברציחות. יתרה מזאת, בידם החזיקו לא אחת "מטלות סלקציה", לאמור: סלקצית האסירים המיועדים לחיסול וגם להוצאה-להורג עצמה."|מקור=טוג'מן, עמ' 316-319}}
.עם זאת, הוא טוען כי במקום התנהל רצח של האוסטאשים עצמם לאחר המלחמה, בידי הפרטיזנים. עם תאוריה זו, לה אין כל סימוכין, הרחיק לכת עד כדי שכנשיא רצה להכריז על האתר כעל "אתר זיכרון כללי לקורבנות קרואטיה במלחמת-העולם השנייה". כלומר, להנציח את הקורבנות ואת הרוצחים גם יחד{{הערה|1=[http://www.jasenovac.org/whatwasjasenovac.php "מה היה יאסנובאץ?"], באתר המכון לחקר יאסנובאץ.}}
יתרה מכל זה: טוג'מן האשים את ישראל ברצח-עם של פלסטינים, וסירב לקשרים רשמיים ישירים עימה. מצד שני, מעולם לא נקט עמדה נגד תופעות של אהדת-האוסטאשה בארצו, ואף שאף להשיב לאוסטאשה משהו מכבודם, כמי שהחלו בבניין העצמאות הקרואטית. הוא מינה ב-1992 את איבו רוויניצה, המושל האוסטאשי בדימוס אשר לדוברובניק, להיות שגרירו בארגנטינה, אלא שזו סירבה להכיר בו כשגריר. הוא גם התייחס בסבר פנים טוב ל-[[דינקו שאקיץ']], שאותו הוא ביקר עוד בגלותו בארגנטינה, והביע את מורת-רוחו מן המשפט.{{הערה|1=ביקורות חריפות על טוג'מן בניו-יורק טיימס, בכתבות מהמ-2 במאי 1998, ומהומ-23 ביולי 2008. }}הוא אף ניסה לעגן בחוק את מעמדם של הקרואטים כלאום של המדינה וליצור הפליה של-ממש של בני-מיעוטים. טוג'מן עורר תגובות חזקות אצל גופים ואישים: מדינת ישראל לא קיימה יחסים רשמיים של-ממש עם ממשלתו, אלי וייזל הכחיש מכל וכל שאי-פעם נפגש עמו, אפרים זורוף, ועיתונאים מערביים, ישראליים ואף קרואטיים יצאו בהתרסות ופולמוסים חריפים נגדו. אפילו במות טוג'מן נאמר עליו מצד אנשיו כי "הוא אכן היה [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצת]] אך הוא היה המפלצת שלנו".{{הערה|1=עוד פולמוס עיתונאי על טוג'מן: http://www.wsws.org/articles/1999/dec1999/tudj-d16.shtml }}
 
==קישורים חיצוניים==