הסכם סייקס–פיקו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מ-\1 ב\2\3
מ הוספת קישור למערב אפריקה
שורה 16:
שתי המעצמות, בריטניה וצרפת, עסקו במירוץ אחר קולוניות מעבר לים – באפריקה, באסיה ובאמריקה, וזה היה תהליך שנועד לחזק את הדימוי שלהן כמעצמות בזירה הבינלאומית. הפעילות הקולוניאלית של שתי המעצמות האלה, הובילה לחיכוכים ולמאבקים ביניהן. ניסיון ה[[המערכה הצרפתית בסוריה ובמצרים|פלישה של נפוליאון למצרים וארץ ישראל]] ב-[[1798]], הסתיים בניצחון טורקי שנעזר רבות בצי הבריטי. במאבק הכוחות ביניהן, צרפת תמכה ב[[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] ושושלתו במצרים וגם במדינות ה[[בלקן]], בסכסוכן עם העות'מאנים, ואילו בריטניה תמכה בעות'מאנים. גם חפירת [[תעלת סואץ]] החלה בתכנון ובהון צרפתיים, אך נסתיימה כשהתעלה בידי בריטניה.
 
החיכוכים והחשדנות בין שתי המעצמות הגיעו לשיאם באירוע שנקרא [[תקרית פשודה]].{{הערה|ג'יימס באר, קו בחול, בריטניה צרפת והמאבק שעיצב את המזרח התיכון, אופוס הוצאה לאור, 2015, עמודים 32-31}} ממשלת בריטניה הזהירה בשנת [[1895]], שממשלת בריטניה תפרש כל ניסיון לתבוע בעלות על מקורות נהר ה[[נילוס]] כ"פעולה עוינת". הצרפתים חשבו שמדובר באיום ריק מתוכן, מכיוון שהבריטים איבדו את השלטון ב[[סודאן]] כעשר שנים קודם לכן, ובשנת [[1898]] שלחו משלחת שהגיעה ממערבמ[[מערב אפריקה]], כדי לתבוע בעלות על מקורות הנילוס. הבריטים פתחו במערכה צבאית לכיבוש מחודש של סודאן, לעומתם, הצרפתים הגיעו לעיירה פשודה, והציבו שם את הדגל הצרפתי. כוחות צבא והצי הבריטי פנו דרומה כדי להתעמת עם הצרפתים, והצרפתים נסוגו מהמקום. תקרית פשודה הביאה את בריטניה וצרפת לסף מלחמה, ושני הצדדים שרצו להימנע מכך, הגיעו בשנת [[1904]] להסכם שנקרא '''[[ההסכמה הלבבית]]'''. הצרפתים הכירו בשלטון הבריטי במצרים ובסודאן, ובתמורה הכירו הבריטים בתביעתם של הצרפתים לשלטון ב[[מרוקו]].
לקראת מלחמת העולם הראשונה, שלטו העות'מאנים, פרט ל[[טורקיה]], בסוריה, בפלשתינה, ב[[עיראק]], ואזורי החוף של [[חצי האי ערב]]. הערבים שהתגוררו באזורים אלה, היו ממורמרים מהשליטה העות'מאנית שנמשכה כ-400 שנים. עם היחלשות העות'מאנים – ביטחונם העצמי הלך וגבר והם דרשו מידה רבה יותר של אוטונומיה או אפילו [[עצמאות]].