דיודורוס סיקולוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים (תג) (דיון)
CalcifyWeaver (שיחה | תרומות)
קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 1:
[[קובץ:Bibliotheca historica.tif|ממוזער|''Bibliotheca historica'', 1746]]
'''דיודורוס סיקולוס''' (ב[[יוונית]]: ''דיודורוס סיקליוטס'', '''Διόδωρος Σικελιώτης'''{{הערה|הגיית השם ביוונית: ד'''יו'''דורוס, ב[[מלעיל]] דמלעיל (ה[[הטעמה]] ב[[הברה]] השלישית מהסוף).}}; ב[[לטינית]]: '''Diodorus Siculus'''; {{כ}}[[90 לפנה"ס|90]] – [[21 לפנה"ס]] לערך) היה [[היסטוריון]] [[יוון העתיקה|יווני]] מ[[אגיריום]] (אגירה) שב[[סיקיליה|סיציליה]].{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/1A*.html#4.4 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 1, פרק 4, סעיף 4].}}.
 
== דיודורוס וחיבורו ==
המקור העתיק היחידי שמספק מידע על דיודורוס, מחוץ לחיבורו של דיודורוס עצמו, הוא [[הירונימוס]],{{הערה|הירונימוס, '''[http://www.tertullian.org/fathers/jerome_chronicle_03_part2.htm כרוניקון]''', ה[[אולימפיאדה (פרק זמן)|אולימפיאדה]] ה-182, שנת 1968 להולדת אברהם (49 לפנה"ס).}}, שמציין שבשנת 49 לפנה"ס הפך דיודורוס לאישיות חשובה.
 
חיבורו של דיודורוס, "[[ביבליותקה היסטוריקה]]" ("הספרייה ההיסטורית"), שחלק גדול ממנו נשתמר, הוא [[היסטוריה אוניברסלית]] מימי קדם ועד [[מלחמת גאליה]] (50-58 לפנה"ס) של [[יוליוס קיסר]].
 
הספר מוזכר בספרו של [[פליניוס הזקן]] "[[תולדות הטבע]]", בו הוא משבח את דיודורוס על כך שבחר לקרוא לחיבורו ההיסטורי, בניגוד להיסטוריונים היוונים האחרים, בשם הפשוט "הספרייה".{{הערה|1=פליניוס הזקן, [http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0137%3Abook%3D1%3Achapter%3Ddedication '''תולדות הטבע''', ספר 1].}}
שורה 15:
== דיודורוס על היהודים ==
=== ארץ ישראל ===
דיודורוס מזכיר בחיבורו מספר מקומות ב[[ארץ ישראל]]. הוא מזכיר את [[יפו]], [[עכו]], [[שומרון]] ו[[עזה]]{{הערה|דיודורוס סיקולוס, '''ביבליותקה היסטוריקה''', [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/1B*.html#31.2 ספר 1, פרק 31, סעיף 2]; [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/19C*.html#59.2 ספר 19, פרק 59, סעיף 2]; [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/19E*.html#93.7 פרק 93, סעיף 7].}} בתיאורו את [[מלחמות הדיאדוכים]], ומתאר את [[ים המלח]] בשני מקומות: בתיאורו את ארץ ערב{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/2B*.html#48.6 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 2, פרק 48, סעיפים 9-6].}} ובתיאורו את מלחמתו של [[דמטריוס פוליורקטס]] נגד ה[[נבטים]],{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/19E*.html#98 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 19, פרקים 99-98].}}, במסגרת ההיסטוריה של תקופת הדיאדוכים, שמקורו ב[[הירונימוס מקארדיה]].
הקטע אצל הירונימוס מקארדיה הוא היחיד מלבד זה של דיודורוס, שמציין שהאגם נמצא בארץ הנבטים.{{הערה| M. Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, XXXII. Diodorus, p. 174|שמאל=כן}}
בקטע על מלחמת דמטריוס בנבטים, דיודורוס מספר שהאגם נמצא במחוז [[אדום (עם)|אדום]] ומספר גם על עצי ה[[תמר (עץ)|תמר]] המגודלים בסביבה ועל כך שבעמק מסוים באזור הזה גדל ה[[בלסם]]. הוא מציין שהבלסם מספק הכנסה גדולה, מאחר שבשום מקום אחר בעולם המיושב לא ניתן למצוא את הצמח הזה, שהשימוש בו כתרופה חשוב מאד לרופאים.
 
שורה 23:
 
דיודורוס מונה את [[משה]] (Moyses) כאחרון המחוקקים שטענו כי קבלו את חוקיהם מאלוהות, כאשר משה ייחס את חוקיו לאל הנקרא "יהו" (Iao).{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/1D*.html#94 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 1, פרק 94], סעיף 2.}}
זאת הפעם הראשונה בספרות היוונית שהשם "יהו" מציין את האל של היהודים (שני המקורות הפגאניים האחרים שמזכירים את "יהו" הם [[מרקוס טרנטיוס וארו|וארו]] ו[[קורנליוס לבאו]]). זה לא קורה ב[[תרגום השבעים]], מאחר שהשם הפך לביטוי שאין לבטאו, אולם הוא נמצא בשימוש בקרב יהודי מצרים בתקופה הפרסית, כפי שמתועד ב[[מכתבי יב|פפירוסים של יב]].{{הערה| M. Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, XXXII. Diodorus, p. 172|שמאל=כן}}
 
=== אנטיוכוס בירושלים ===
קטעים מהספרים האבודים של הביבליותקה היסטוריקה הגיעו לידינו דרך הביבליותקה של [[פוטיוס]] ([[פטריארך קונסטנטינופול]] ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]]).{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature''', p. 441|שמאל=כן}}
פוטיוס טוען שדיודורוס הפיץ שקרים על העם היהודי וכדי להוכיח את האשמתו הוא מצטט שני קטעים מחיבורו.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature''', p. 99|שמאל=כן}}{{הערה|1=[http://publishing.cdlib.org/ucpressebooks/view?docId=ft3290051c&chunk.id=d0e684&toc.depth=1&toc.id=d0e261&brand=ucpress Bar-Kochva, Bezalel. '''Pseudo Hecataeus, "On the Jews", 2. The Jewish Excursus, p. 19]|שמאל=כן}}
 
בקטע הראשון דיודורוס מתאר את המצור של [[אנטיוכוס השביעי]] (סידטס) על [[ירושלים]]{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://attalus.org/translate/diodorus34.html '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספרים 35-3434–35, פרק 1, סעיפים 5-1].}} בשנת 134 לפנה"ס, שנת שלטונו הראשונה של [[יוחנן הורקנוס]] החשמונאי. לא ניתן לדעת בוודאות, אך ככל הנראה המקור לתיאור היה [[פוסידוניוס]]. דיודורוס משלב בתיאור המצור (דיווח מקביל על המצור נמצא גם אצל [[יוסף בן מתתיהו]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 13, פרק ח, פסקאות ב-ג, סעיפים 248-236.}}) סיפורים עוינים על ההיסטוריה של היהודים:
 
אנטיוכוס צר על ירושלים והיהודים החזיקו מעמד לזמן מה, אך כשהאספקה התדלדלה הם נאלצו לפתוח בניסיונות הידברות לסיים את פעולות האיבה. רוב חבריו של אנטיוכוס יעצו לו "לכבוש את העיר בסערה ולמחות כליל את העם היהודי, מאחר שרק הם מכל העמים נמנעו מקשרים עם כל עם אחר וראו בכל בני־האדם אויבים. עוד הם ציינו שאבות אבותיהם של היהודים גורשו מכל שטח מצרים בתור כופרים שנואי־האלים. שכן במטרה לטהר את הארץ, כל אלה שנשאו על גופם סימנים לבנים וסימני [[צרעת]] קובצו יחדיו וגורשו אל מעבר לגבול, כמי שמארה רובצת על ראשם; הפליטים כבשו את סביבות ירושלים, ומשארגנו את עם היהודים הפכו את שנאתם לאנושות למסורת, ולשם כך הנהיגו חוקים תמוהים בתכלית: לא להסב לסעודה עם בני עם אחר כלשהו, וגם לא לגלות כלפיהם ולו שמץ של רצון טוב".{{הערה|פטר שפר, '''יוּדוֹפובּיה''', תרגום מאנגלית: להד לזר; פרק 1 גירוש ממצרים, דיודורוס הסיקלי, עמ' 39.}}
שורה 39:
דיודורוס חוזר לזמנו של אנטיוכוס השביעי ומספר שבסקירתם את האירועים הללו, האיצו בו חבריו להשמיד את האומה היהודית לחלוטין, או לפחות לבטל את חוקי היהודים ולאלצם לשנות את אורח חייהם. אבל המלך, בהיותו אדם רחב לב, לקח שבויים אבל דחה את ההאשמות נגד היהודים, גבה את המס המתחייב ופירק את חומות ירושלים.
 
פוטיוס מצטט את דיודורוס במטרה לבקר אותו על גישתו כלפי היהודים כפי שמשתקפת בעצתם של ה"חברים" של המלך. הוא מציין שדיודורוס משקר בנוגע למוסדות והחוקים של משה, [[יציאת מצרים]] וייסוד ירושלים ושכדי לא להיתפס בחרפת השקר, תוך שהוא סותר את עצמו ייחס את השקרים לאנשים אחרים (כלומר ל"חברים").{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature''', pp. 455|שמאל=כן}}
 
טיעוניהם של האנטישמים בפמלייתו של אנטיוכוס סידטס משקפים את הגרסה המצרית-יוונית הידועה להיסטוריה היהודית.{{הערה| M. Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, XXXII. Diodorus, p. 184|שמאל=כן}} גרסה אלטרנטיבית זו כוללת את [[עלילת המצורעים]] וגם את [[עלילת פולחן החמור]], שהופיעה בצורות שונות גם בכתביהם של [[מנסיאס]], [[פוסידוניוס#פוסידוניוס על היהודים|פוסידוניוס]], [[אפולוניוס מולון#אפולוניוס מולון על היהודים|אפולוניוס מולון]], [[אפיון (מדקדק)|אפיון]] ו[[טקיטוס#טקיטוס על היהודים|טקיטוס]].
דברי דיודורוס הם העדות הלא-יהודית הישירה והראשונה, שבה אושר מעשה החילול של בית המקדש בירושלים על ידי אנטיוכוס אפיפאנס.{{הערה|[[אריה כשר]], (יוספוס פלאוויוס) '''נגד אפיון''', כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ז, עמ' 384.}}
ייתכן והמקור לדיווח של דיודורוס על המצור של סידטס (ובתוכו גם הסיפור על אפיפנס) היה [[טימוכארס]], היסטוריון חצר של [[בית סלאוקוס|בית המלוכה הסלאוקי]] מהמחצית השנייה של [[המאה ה-2 לפנה"ס]].{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 238-239|שמאל=כן}}
 
לאחר הקטע הזה מאת דיודורוס עצמו, מופיע קטע נוסף ובו תיאור מפורט של היהודים,{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://attalus.org/translate/diodorus40.html#3 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 40, פרק 3].}}, שהגיע לידינו גם הוא דרך הביבליותקה של פוטיוס. בשל טעות מעתיק, הדברים מיוחסים שם ל[[הקטאיוס איש מילטוס]] (סביב 500 לפנה"ס), אבי הז'אנר האתנוגרפי, אולם יש הסכמה אחידה שצריך לתקן ל"הקטאיוס איש אבדרה".{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature''', pp.105-106|שמאל=כן}}
בסוף הדברים המיוחסים להקטאיוס, הכוללים דברי שבח לחוקים שניתנו ליהודים על ידי משה, מופיע משפט מסתייג, שהוא ככל הנראה תוספת של דיודורוס עצמו:{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature''', p. 102|שמאל=כן}}
 
"ואולם לאחר מכן, כאשר הם היו נתונים לשלטון זר, כתוצאה מהתבוללותם בבני אומות אחרות (תחת שלטון פרסי וגם תחת שלטון המקדונים), התערערו הרבה מן הנוהגים המסורתיים שלהם".{{הערה|פטר שפר, '''יוּדוֹפובּיה''', תרגום מאנגלית: להד לזר; פרק 1 גירוש ממצרים, עמ' 43-42.}} רק כאן מוסיף דיודורוס את המשפט המסכם שאלה הם דברי הקטאיוס על היהודים.
 
פוטיוס מאשים את דיודורוס גם לגבי הקטע הזה וטוען שבכל הנוגע להיסטוריה היהודית הוא מספר שקרים על רוב הדברים, מעוות את האמת ובעזרת אמצעי ערמומי שמשמש לו מפלט, מייחס לסופר אחר (הקטאיוס) את הדברים הללו, המנוגדים להיסטוריה.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature''', pp. 102-103|שמאל=כן}}
 
=== הורקנוס ואריסטובולוס ===
שורה 61:
== לקריאה נוספת ==
* [[מנחם שטרן]] - M. Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Jerusalem, 1976, Vol. I, XXXII. Diodorus, pp. 167-189.
* [[בצלאל בר כוכבא]] - [http://ark.cdlib.org/ark:/13030/ft3290051c/ Bar-Kochva, Bezalel. '''Pseudo Hecataeus, "On the Jews":''' Legitimizing the Jewish Diaspora. Berkeley: University of California Press, c1996 1996]; I. 2. The Jewish Excursus, pp. 18-43; VI. 3. The Structure of an Ethnographical Work, 191-219; Extended Notes, 1. Hecataeus as a Source of Diodorus's Egyptian Ethnography, p. 289-290; 5. The Beginning of the First Section in Hecataeus's Egyptian Ethnography, pp. 296-297
* בצלאל בר כוכבא - Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', University of California Press 2010, Part I, 3. The Jewish Ethnographic Excursus by Hecataeus of Abdera, pp. 99-131; Part II, 12. B. Sources Used by Strabo, Diodorus, and Plutarch, pp. 409-417; 13. Posidonius of Apamea (D): The Anti-Jewish Libels and Accusations in Diodorus and Apion, pp. 440-457.
* [[פטר שפר]], '''יוּדוֹפובּיה''' - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (מאנגלית: להד לזר); פרק 1 גירוש ממצרים, דיודורוס הסיקלי, עמ' 40-38; ספריית "הילל בן-חיים" [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2010.