המכון לרפואה ימית – הבדלי גרסאות

המכון נעשה מוסד קליני מחקרי בתחומי רפואת הצלילה, הפיזיולוגיה והרפואה ההיפרברית. המכון הוכר ככזה על ידי [[משרד הבריאות]] בשנת [[1982]]. קיבל הכרה בין לאומית כעומד בשורה הראשונה של מוסדות בתחום זה בעולם.{[הערה| }}

 

הפעילות התת-מימית הנדרשת מאנשי חיל הים כוללת תקיפה בנמלי אויב, פשיטות קומנדו ימי ותת מימי, הגנה מתקיפות קומנדו ימי של האויב, עבודות בתחתיות כלי שיט וביסודות המשוקעים של המעגנים, עבודות שונות בלב הים ובעומקים גדולים, כוננות לחילוץ אנשי צוות צוללת במצב חירום כאשר היא שקועה ואינה מצליחה להתרומם, חיפוש גופות אנשים שטבעו או טייסים שנטשו למים ומטוסם שקע. בכל הפעילויות האלה נמצא האדם בתווך הימי, וישנן השפעות פיזיולוגיות, פתופיזיולוגיות ורפואיות שונות שיש ללמוד את משמעותן ולהתכונן אליהן, ברמה של מניעה וברמה טיפולית טיפולית. ד"ר מלמד והמכון לרפואה ימית התמודדו עם דרישות אלה כולל השפעות עבודה במשך זמן ארוך מתחת למים בעומקים השונים תוך הפעלת ציוד המיועד לכך.

 

בשיתוף פעולה עם מפקדי [[שייטת 13]] החל מאל"ם [[גדי שפי]] והבאים אחריו ומפקדי [[שייטת הצוללות]] אל"ם [[ישראל לשם]] ואל"ם [[דורון עמיר]], הגדרו תפקידי המכון לרפואה ימית וקבע את מסגרתו המקצועית. מפקדי חיל הים החל מאלוף [[בנימין תלם]] עד האלוף [[עמי איילון]] הכירו בחשיבות המכון לרפואה ימית בכל הנושאים התת-מימיים וקיבל את תמיכתם ותמיכתם לפי הצורך.

בשיתוף עם פרופ' שמעון בורשטיין מבית החולים רמב"ם הורחב הטיפול בתא לחץ גם להוריות טיפול שאינן קשורות בצלילה. בתמיכתו של תא"ל ד"ר [[ערן דולב]], שהיה [[קצין רפואה ראשי]], הכיר [[משרד הבריאות]] בשנת [[1982]] במכון לרפואה ימית של חיל הים ובשיתוף בית החולים רמב"ם כמכון הלאומי לרפואת צלילה ורפואה היפרברית ובהמשך לכך קיבל המכון הכרה בין לאומית.