ירושלים סגל – הבדלי גרסאות

ירושלים סגל נולד ב1898ב-1898 ב[[אירקוטסק]] שב[[סיביר]], שביעי מבין שמונת ילדיהם של אלעזר ופסיה הלוי סגל. המשפחה הייתה במקור מ[[אוקראינה]], אך הוגלתה לסיביר לאחר שהאב הכין (בלא יודעין) חותמת מזויפת ששימשה לגניבת ציוד ממחסן צבאי. ירושלים סגל אינו מספר בזיכרונותיו במה עסק האב בסיביר, אבל מספר כי במקביל הכין אלעזר סגל במשך כ40כ-40 שנה [[קונקורדנציה]] קומפקטית ל[[תנ"ך]] שהודפסה לבסוף ב-[[1909]] ב[[וילנה|ווילנה]].

כשהיה סגל בן שבע' אירחה המשפחה לשבת את הרב גראשטר (לימים רבה הראשי של [[דרום אפריקה]]), [[ציונות|ציוני]] נלהב שאף נשא נאום ברוח זו ב[[בית כנסת|בית הכנסת]]. לאחר הלשנה למשטרה' נאסרו הרב ואביו של סגל. הרב גורש מהעיר' ואלעזר סגל נידון לגירוש מסיביר ל[[תחום המושב]] למשך 5 שנים. במשך שנתיים ניסה אביו של סגל להתחמק מהעונש על ידי תשלום [[שוחד]] לשוטרים, החלפה תכופה של דירות' ולינה מחוץ לבית. לאחר שנתיים' נמאסה עליו דרך התנהלות זו עם המשטרה, והוא עבר להתגורר בווילנה, בירת [[ליטא]], שהייתה בתחום המושב, ומרוחקת 7,000 ק"מ מאירקוטסק. אלעזר סגל רצה לקחת את כל בניו אתו על מנת שילמדו ב[[ישיבה]], אבל לאחר ויכוח עם אשתו' הוחלט שרק ירושלים בן התשע ואחיו צבי (על שם אביו של אלעזר) בן ה15החמש-עשרה יתלוו אליו.

סגל למד בישיבות בווילנה ובערים שסביבה, [[קובנה]], לידה, אוציאני' וסוינציאני. האב היה שולח לו לעיתים כסף, אבל כשהכסף אזל' היה ירושלים רעב לעיתים תכופות ונסמך על שולחנם של יהודים שנהגו לארח תלמידי ישיבה (מוסד המכונה "ימים"). לאחר שהסתיימה תקופת הגלייתו' החליט אלעזר סגל לחזור לאירקוטסק, וירושלים נשאר ללמוד בווילנה.

בסוף שנת 1913' החליט אלעזר סגל לעלות ל[[ארץ ישראל]] עם חלק ממשפחתו, וירושלים הסכים להצטרף אליו. ברוסיה נשארו הבן צבי והבת שטערנע (כוכבה). המשפחה התיישבה תחילה ב[[כפר תבור]], שם כבר גרה אסתר, אחותו הבכורה של ירושלים, ואחר כך עברו ההורים והתיישבו ב[[תל אביב]]. ילדיהם, אליהו, צביה וירושלים, שהיה אז בן 16שש עשרה, נשארו ב[[הגליל|גליל]]. ירושלים עבד כפועל חקלאי ב[[מושבה|מושבות]] הגליל: [[הקואופרציה במרחביה|מרחביה]], [[כנרת (מושבה)|כנרת]], ו[[מצפה (יישוב)|מצפה]]. בינתיים פרצה [[מלחמת העולם הראשונה|מלחמת העולם הראשונה,]] וירושלים היה חייב להתעתמן (לקבל נתינות טורקית), אך כיוון שטרם היה בגיל צבא' לא היה חייב בגיוס.

במחצית הראשונה של המלחמה' המשיך ירושלים סגל לעבוד כפועל חקלאי במושבות הגליל "[[בית-גן]]" (כיום חלק מ[[יבנאל]]) ו[[אילניה|סג'רה]]. בחורף השני למלחמה, כשהחלו שמועות על רעב בתל אביב, התארגנו יהודי הגליל והכינו שיירות אספקה, שהתרכזו במרחביה ועברו ב[[ג'נין]], ב[[טול כרם]]' וב[[קלקיליה]], ל[[פתח תקווה]]. ירושלים סגל הצטרף כ[[עגלון]] לשיירות אלו, ובמסעו האחרון' הרשו לו להמשיך לתל אביב על מנת להיפגש עם הוריו, שם גם פגש באסתר דודניתו, ובין השניים פרח רומן. ירושלים החליט לעזוב את הגליל ועבר לעבוד כפועל חקלאי ב[[גדרה]].

ב-[[28 במרץ]] [[1917|1917,]] הוציא [[ג'מאל פאשה]], מושלה הצבאי הטורקי של ארץ ישראל, צו לגירוש תושבי [[יפו]] ותל אביב. הצו הוצא עקב התקדמות הצבא ה[[בריטניה|בריטי]] מדרום והחשש של השלטונות הטורקיים מכך שתושבי שתי הערים יסייעו לבריטים בכיבוש הארץ, ונומק כצעד חירום צבאי. באירוע, שקיבל את הכינוי "[[גירוש תל אביב]]", פונו בין 7,000 ל9ל-9,000 יהודים לפתח תקווה, ל[[כפר סבא]] ולמושבות הגליל. ירושלים סגל השתתף במבצע לפינוי העיר, שאורגן על ידי ועד תל אביב וארך כשבוע. הוריו עברו למרחביה, ושם מת בן הזקונים ציון מ[[טיפוס הבהרות|טיפוס]]. ירושלים חזר לגדרה, אלא שעכשיו, כשהיה בגיל גיוס, שמר על זהירות. הטורקים ערכו מבצעים מדי פעם בפעם לאתר "פיראר" (משתמטי גיוס). כרבים מבני גילו התחבא ירושלים במקומות מסתור, והם נעזרו בתושבים הוותיקים שהיו מזהירים אותם מהמצוד שעמד להיערך.

ב-[[3 בנובמבר]] [[1917|1917,]] כבש הצבא הבריטי את גדרה לאחר הפגזה. לאחר הכיבוש החליט ירושלים סגל, כמו רבים מחבריו, להצטרף לצבא הבריטי כחלק מ[[הגדודים העבריים]]. סגל הצטרף ל[[גדוד 40 של קלעי המלך]], ה"גדוד הארצישראלי". המגויסים הועברו ל[[מצרים]], שם עברו אימונים ב[[קנטרה]] שליד [[תעלת סואץ]], ב[[הלמייה]] שליד [[קהיר]] וב[[תל-כביר]]. בינתיים נכנעה טורקיה והוכרז על [[שביתת נשק]]. סגל נשלח עם הגדוד ל[[רפיח]] ואחר כך למצרים ואז למחנה בטול כרם. חברי הגדוד נהגו לגנוב נשק ותחמושת מהצבא הבריטי ולהעבירם לארגון "[[ההגנה]]". על פי הוראה שקיבל, ניסה סגל להבריח נפצים, אלא שבגלל חוסר זהירות התרחשה התפוצצות. הוא נפצע ביד ימין, איבד כמה פרקים בקצות אצבעותיו ושכב כמה חודשים בבית החולים במצרים.

בשנה הראשונה לאחר שחרורו' ניהל סגל אחוזה שהייתה שייכת למשפחה יהודית באזור "מארג" שליד [[קהיר]]. בגלל [[פרעות תרפ"א]] ([[1 במאי]] [[1921]]), שבהם נרצחו יהודים ב[[יפו]], רצה לחזור מיד לארץ, אבל חובותיו כמנהל האחוזה אילצו אותו להישאר בה כמה חודשים נוספים. בספטמבר 1921' נולד בבית היולדות בקהיר בנו בכורו, מגניה. בתחילת 1922' עקרה משפחת סגל לתל אביב.

כלכלית הייתה זו תקופה קשה. סגל עבד בעבודות מזדמנות כלבלר, סבל ב[[נמל יפו]], מפקח בסינדיקט סוחרי העצים, במסחר זעיר ובשיווק סרטי [[ראינוע]]. זו הייתה תחילתה של קריירה ארוכת שנים בתחום הראינוע וה[[קולנוע]]. ממאי [[1923]] ועד חורף [[1924]], ניהל סגל את "[[קזינו גלי אביב]]" (ראו תמונת שער ספרו), שהיה בעצם [[בית קפה]] מפואר יחסית לתקופה, שנבנה על [[עמוד]]ים על [[חוף תל אביב]] בקצה [[רחוב אלנבי]]. כשנסגר "הקזינו", הועסק סגל כעובד ב[[עיריית תל אביב]], ממנה התפטר כשהחל לעסוק ב[[תרגום]] סרטים בשכר. באפריל 1923, נולדה בתו רויטל ואחריה נולדו דבירה והתאומים אלעזר ואדיב.

ירושלים סגל החל לכתוב את זיכרונותיו בשנת 1984. בעידודו של [[יעקב גרוס]], שהכיר את סגל בתקופה שבה עבד גרוס בארכיון הסרטים של [[האוניברסיטה העברית]], החל סגל לערוך את הספר שעתיד היה לצאת ביולי 1993, ביום הולדתו ה95ה-95 של סגל. אלא שסגל לא הספיק לראות את הספר המודפס, כיוון שנפטר חודשיים לפני כן, ב-[[29 באפריל]] [[1993]]. שלט לזכרו הוצב על ביתו ברחוב ורבורג בתל אביב.

הצעד הראשון של ירושלים סגל בתעשיית הסרטים, שהפכה לעיסוקו העיקרי, אירע לאחר שחזר ממצרים ב1922ב-1922. בין שלל העבודות שבהן עסק בתקופה הכלכלית הקשה ששררה בארץ, הייתה גם עבודה כסוכן של מפיץ סרטים. בתפקידו זה קיבל סגל עמלה של 15% מכל סרט שהצליח להשכיר לבתי הראינוע בארץ. הייתה זו תחילת התקופה של הראינוע בארץ ישראל - בתל אביב, למשל, היה ראינוע אחד בלבד ([[קולנוע עדן|ראינוע "עדן"]]), ועבודה זו הייתה בבחינת השלמת הכנסה בלבד.

מתקופת הראינוע ועד [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה1950,ה-50]] הוקרן התרגום על ידי [[פנס קסם]], שבו היה [[סרט צילום|סרט]] נפרד שהוקרן על המסך כפס צר, לצד ההקרנה של הסרט הראשי. התוצאה הייתה שה[[תרגום בכתוביות|תרגום]] נראה על רצועה אנכית עם כיתוב התרגום, שנעה כלפי מעלה לצד הסרט המוקרן. הנעת הסרט בפנס הקסם נעשתה על ידי ידית ולגלגול סרט התרגום במקביל לעלילה היה אחראי אדם שהיה זה תפקידו היחיד. כשהופיע הסרט המדבר נדרש אדם זה גם להבנה בשפת הסרט על מנת שיקדם את הסרט בקצב הנכון. אדם זה ישב יחד עם המסריט בחדר ההקרנה ובשלב מסוים הוא עבר לשבת עם הקהל לאחר שהוכן לו [[שלט רחוק]] פרימיטיבי שהפעיל מנוע של [[פטיפון]] להזזת סרט התרגום. שיטה תרגום זו נקראה "תרגום בצד הסרט", וזאת בניגוד לשיטה המתקדמת שפותחה מאוחר יותר, "תרגום בגוף הסרט", שבה הודפס התרגום על סרט הקולנוע עצמו.

כשרכש הסטודיו מספיק ניסיון, הוחלט להתחיל לצלם את הסרט שהציע אקסלרוד. עלילת הסרט, "[[החלוץ (סרט)|החלוץ]]", תיארה את חייו של חלוץ רעב ללחם הפוגש בת איכר יפהפייה ומגשים את חלומותיו. את הפקת הסרט מימן סגל, נתן אקסלרוד היה הצלם, וה[[במאי קולנוע|במאי]] היה [[אלכסנדר פן]]. הסרט צולם ב[[רחובות]], ולכן סגל, שהיה עסוק בעבודתו כמתרגם, לא צפה בהתקדמותו. משהתפנה והגיע יום אחד לאתר הצילומים, התברר לו כי הצוות שהיה צריך לצלם את בת האיכר רוכבת על סוסה אצילה, מצלם אותה על סוסת עבודה ב[[היריון]] מתקדם. חוסר הרצינות שראה הרתיח אותו, והוא החליט להפסיק את הצילומים של מה שאמור היה להיות הסרט העברי הראשון (לתואר הזה זכה "[[עודד הנודד]]" של אקסלרוד). מן הסרט נותרו 25 דקות של צילום, שעלו באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב1965ב-1965.

הסטודיו "מולדת" המשיך לעבוד בהכנת סרטי תעודה (למשל, סרט תיעודי שתיעד את הקמת [[נתניה]], ואחר שתיעד הנחת [[צינור נפט]] ב[[חיפה]]). ב1933,ב-1933 קיבל ירושלים סגל את נציגות העיתון "[[שיקגו דיילי ניוז]]" בארץ, וצילם על פי דרישתו אירועים שונים (כגון ביקור נסיכה מ[[אנגליה]] וישיבת [[הוועד הערבי העליון]]). בשנת 1934, החליטו ירושלים סגל ונתן אקסלרוד להיפרד, והסטודיו "מולדת" נסגר.

סגל המשיך לעסוק בתרגום עד לשנותיו האחרונות כשבתו דבירה הייתה לעוזרתו הנאמנה. הכתובת שפתחה את רוב הסרטים שהוקרנו בישראל עד [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה1980ה-80]] – "תרגום: ירושלים סגל (תל אביב)" – הפכה להיות סמלו המסחרי. לפי חשבונו של ירושלים סגל, הוא תרגם 9,000 סרטים מתוך 14,000 שראה בימי חייו.{{הערה|[[נתן גרוס]] ו[[יעקב גרוס]], '''הסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל''', נ. וי. גרוס, 1991, עמ' 95}}