יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←הכתרה לאוגוסטוס: פיסוק, תיקונים כלליים |
סקריפט החלפות (, הייתה), תיקון סגנוני |
||
שורה 57:
יוליאנוס לא נח על זרי הדפנה לאחר הניצחון בשטרסבורג, ובשנתיים לאחר מכן, 358 ו-359, הוא יזם 2 מערכות נוספות מעבר לגדה הצפונית של נהר ה[[ריין]]. כפרים של ה[[אלמאנים|אלמאניים]] נחרבו והיבול נלקח שלל, שבויים רומאיים שוחררו ומבצרי הגבול לאורך הריין נבנו מחדש בחומרי בניה שסופקו על ידי המלכים האלמאניים שהובסו. בתום שנת 359 כבשו הרומאים שטחים נרחבים מידי הגרמאניים עד לקצה גבול האימפריה הרומית בשיא התפשטותה. הישגים אלו החזירו את השקט והשגשוג לגאליה, ויוליאנוס זכה להערצת חייליו ואזרחי הפרובינציה. סביבו התקבצו הוגי דעות ואנשי דת פגאניים במערכת שבסתר שאפה לקדם את יוליאנוס ואת השקפת העולם המשותפת. הצלחתו של יוליאנוס והערצה שלה זכה לא נעלמה מעיניי קונסטנטינוס שבפומבי תמך בשליט הזוטר הכפוף לו, ובמקביל היצר את צעדיו ככל הניתן על ידי הטלת הגבלות על תקציבו ובעיקר על התשלומים ל[[לגיון|לגיונות]]. הכוחות סמויים לכאורה בתוך הפרובינציה עלו לפני השטח עם בואו לגאליה של שליחו של קונסטנטיוס, שנשא פקודה מהאוגוסטוס על כך שמספר לגיונות, חלק משמעותי מהכוח הלוחם של הפרובינציה, מצטווה לנוע לכוון המזרח ולחבור עם צבאו של קונסטנטיוס.
עזיבת הצבא של האימפריה אל המזרח הביאה להכרזתו של יוליאנוס ל[[אוגוסטוס (תואר)|אוגוסטוס]], לכאורה על ידי הלגיונות של חיל המצב ולא מתוך יוזמה של יוליאנוס, אך הלכה למעשה האימפריה חזרה למאבק בין השליטים בפועל. הניסיון של יוליאנוס לתפוס את השלטון ובעיקר להדיח את קונסטנטינוס השני מכסאו לא יכול היה להיות הפתעה. ליוליאנוס היו כל הסיבות לנטור לקונסטנטיוס על רצח הוריו וקרובי משפחתו, ולחשוש לגורלו לאור העובדה כי קונסטנטיוס נקט בצעד זהה של גריעת כוחות ממצבת הפרובינציה זמן קצר לפני הדחתו של גאלוס ממשרתו כקיסר במזרח. הופעתו של שליח הקיסר
מרד מגנינטיוס הותיר סימן שאלה תמידי על נאמנות הלגיונות בגאליה ועל נכונותו של קונסטניוס להכיל את הבגידה של גאליה. יחידות צבא שהועברו מהמערב לשרת במזרח קיבלו את המעבר כעונש על תמיכתם במגנינטיוס, וכשלגיונות מצבא המערב הושמדו בעת המצור הפרסי על המבצר [[דיארבקיר|אמידה]], סירבו שאר הלגיונות לצאת מזרחה. למרות היותם חיילים מקצועיים הם ראו את הנאמנות שלהם קשורה למקום מגוריהם ומולדתם. יוליאנוס השתמש ברגשות אלו ובמרץ 360 הרשה למפקדי הצבא שהיו לכאורה בדרכם למזרח להכריז עליו כאוגוסטוס. תיאור האירועים מצייר את יוליאנוס כניצב העומד מול עובדות מוגמרות, אך יש מחקרים המעלים את ההשערה כי הוא ניצל את השעה ואת הלך הרוח בצבא על מנת לנער מעליו את עולו של קונסטנטיוס ולתפוס את השלטון, לפחות בחלק המערבי של האימפריה.{{הערה|1=David potter Emperors of Rome: The Story of Imperial Rome from Julius Caesar to the Last Empero Quercus 2013 chapter 4 part 1 page 27 |שמאל=כן}}
שורה 110:
הסיבה הראשונית לבואו של יוליאנוס לאנטיוכיה הייתה הכנת מסע מלחמה לכיבוש האימפריה הסאסאנית, כיבוש שבסופו אמור היה יוליאנוס להוריד את השליט [[שאפור השני]] מכסאו ולהמליך תחתיו את גיסו - הנסיך הסאסאני הורמיזד.
ההיסטוריונים הרומאיים בני זמנו של יוליאנוס מתקשים לתת הסבר או סיבה למהלך המלחמה המתוכנן. מסתבר שהסאסאנים איבדו את הרצון ואולי גם את היכולת להלחם ברומאים ושלחו ליוליאנוס מספר משלחות עם הצעות להסכם שלום שיתבסס על הסטאטוס-קוו שהתגבש לאחר מות קונסטנטיוס השני, הצעות שנדחו על הסף על ידי יוליאנוס. גם מפקדי הצבא הרומאי גילו התנגדות למסע מלחמה במזרח ומול הסאסאנים, ואף העלו את התנגדותם בפני יוליאנוס שדחה אותה על הסף. [[ליבאניוס]], שליווה את הקיסר במסעותיו וכתב על האירועים, מזכיר כי היו ניסיונות של [[גנרל
ביום 5 במרץ [[363]] יצא יוליאנוס מאנטיוכיה בראש צבא גדול, שמחקרים שונים מעריכים את גודלו בין 65,000 ל-85,000 חיילים, וצעד לכוון נהר ה[[פרת]]. יוליאנוס נקט מספר צעדים לפני חציית אזור הגבול על מנת להתחיל את המערכה בנקודת יתרון. ברור שיתרון ההפתעה נשלל מצבא ענק ממדים שנאסף לאורך מספר חודשים אבל יוליאנוס הצליח להטעות את הסאסאנים לגבי מסלול התנועה של הצבא ולגבי מקום המאמץ העיקרי.
שורה 128:
מקורות נוצריים מתארים מצב שבו בניית בית המקדש התפרצו פרעות אנטי נוצריות ב[[ארץ ישראל]] בהם השתתפו יהודים ופאגנים מדווח על הצתת כנסיות בעיר [[עזה]] וב[[אשקלון]] וחיללו את שרידי [[יוחנן המטביל]] ב[[סבסטיה]].
ההיסטוריון אמיאנוס מרקלינוס שליווה את יוליאנוס כותב בספרו כי באתר הבניה פרצה שריפה - הוא מתאר כדורי אש שיצאו מיסודות הבניין והעבודה הופסקה. המקורות הנוצריים השונים מתארים את הפסקת הבניה בצבעים עזים וסיפורים בעלי אופי תנ"כי מתוארת רעידת אדמה וצלבי אש שנראו בשמי ירושלים, צלבים שהופיעו על בגדי תושבי ירושלים והמרת דת המונית של היהודים שהכירו בעליונות של הנצרות. יוליאנוס שהיה בעיצומה של מערכה קשה בפרס נפצע בקרב ומת מפצעיו חודש לאחר הפסקת עבודות הבנייה במקומו הוכתר איש צבא נוצרי ופרויקט בנין בית המקדש נזנח. סיבת השריפה לא ברורה ויש המיחסים את האש לשילוב של גורמים טבעיים עם זאת יש לזכור כי בשנת 362 עלה באש מקדש אפולו באנטיוכיה כתגובה על היוזמה של יוליאנוס לבסס במקום פולחן פאגאי בעיר שעיקר תושביה היו נוצרים ועוינים ליוליאנוס.
==נישואיו==
| |||