גלות הצ'רקסים – הבדלי גרסאות

 

==הכחשת האסון הצ'רקסי==

 

העם הצ'רקסי הוא עם גאה, הדבק במסורת בת אלפי שנים של עמידה בכבוד ולחימה על עצמאות. האתוס המכונן את העם הוא אתוס הלוחמה וההגנה. שנים רבות בחרו הצ'רקסים לזכור את שאירע כמלחמה עקובה מדם בה עמדו בגבורה ולא כרצח עם. מכיוון שלצ'רקסים הייתה תרבות אוראלית (מילולית) ולא כתובה, נדירים תיעודים של [[פשע מלחמה|פשעי המלחמה]] שלא נכתבו על ידי הצד הרוסי. המסמכים הרוסיים על מלחמת רוסיה-צ'רקסיה הוחזקו ב[[ארכיון|ארכיונים]] ב[[טביליסי]] שהיו סגורים לציבור. במסגרת עימות פוליטי בין רוסיה ל[[גאורגיה]] בראשית [[המאה ה-21]], החליטה גאורגיה לפתוח את הארכיונים, וכך התאפשרה הגישה למסמכים ולתעודות המתעדים את הפשעים הנוראיים. פתיחת הארכיונים וההתחלה של המחקר בנושא הובילה את הצ'רקסים לדרוש שהאסון יוכר כ[[רצח עם]]. בחלוף השנים, עם התעוררות התנועה הלאומית הצ'רקסית בעולם, לומדים הצ'רקסים לזכור את עברם מחדש, ולהכיר בסבל שעברו אבותיהם. המאבק להכרה התחדש רק במאה ה-21 והוא בראשית דרכו. הצ'רקסים נאבקים במאה וחמישים שנות הסתרה והכחשה. בשנת [[2011]] הכירה גאורגיה ברצח העם הצ'רקסי, אף מדינה אחרת לא מכירה ברצח העם.{{הערה|1=[http://civil.ge/eng/article.php?id=23472 Georgia Recognizes 'Circassian Genocide'], סיביל גיאורגיה, 20/5/2011}}