לורד צ'מברלין – הבדלי גרסאות

בשנת [[1737]] העביר [[ראש ממשלת בריטניה]], [[רוברט וולפול]], חוק לפיו נקבע שהלורד צ'מברליין יהיה הצנזור הראשי של התיאטרון. ללורד הוענקה סמכות בלעדית למנוע הצגתם של מחזות, להעלות מחזות חדשים או לערוך שינויים במחזות קיימים ללא אישורו. בעלי תיאטראות היו צפויים להתבע לדין על ידי הלורד בעוון הפרת כללי הצנזורה. למעשה, החוק של 1737 רק עיגן סמכות בה השתמש הלורד צ'מברליין לגבי תיאטראות לונדון (שחויבו ברישיון מלכותי) במשך עשורים רבים והכליל אותה לתיאטראות מסחריים. על אף שסמכותו של הלורד בתחום זה נבעה מחוק פרלמנטרי, הרי שבהיותו זרוע מלכותית הוא נהנה מחופש פעולה כמעט מוחלט.

 

 

התרופפות הצנזורה בתיאטראות הקטנים הובילה למצב בו הפקות מקוריות יכלו לצבור פופולריות בפריפריה, אך לא יכלו להגיע ל[[וסט אנד (תיאטרון)|וסט אנד]] ומחזאים ידועים נתבעו על ידו, בהם [[הנריק איבסן]] ו[[ג'ורג' ברנרד שו]]. ועדה פרלמנטרית שכונסה ב-[[1948]] ניסתה להגביל את הצנזורה לתחום הפגיעה בטעם הטוב, ל[[הוצאת דיבה]] ולכל הקשור לבית המלוכה, אך לא הצליחה להוביל את המלצותיה לחקיקה. ועדה דומה שכונסה ב-[[1960]] הובילה, לאחר דיון ציבורי סוער, לחוק התיאטראות 1968 שביטל כליל את הצנזורה על מחזות.