נערה בהפרעה (סרט) – הבדלי גרסאות

| תמונה = [[קובץ:Girl, Interrupted.jpg]]

| כיתוב = עטיפת ה-DVD של הסרט בעברית

| הפקה = דגלאס וויק {{ש}} וינונה ריידר

| תסריט = ג'יימס מנגולד{{ש}} ליסה לומר

| שחקנים ראשיים = [[וינונה ריידר]]{{ש}}[[אנג'לינה ג'ולי]]{{ש}}[[בריטני מרפי]]{{ש}}[[וופי גולדברג]]{{ש}}[[קליאה דובאל]]{{ש}}[[ג'ארד לטו]]

| משך הקרנה = 127 דקות

| תקציבהכנסות = $24,000,28.871.000

באפריל 1967, [[סוזנה קייסן]] ([[וינונה ריידר]]) בת ה-18 מאשפזת את עצמה ב[[בית חולים]] לחולי נפש, לאחר שניסתה להתאבד על ידיבאמצעות [[מנת יתר]] של כדורי [[אספירין]] ו[[וודקה]]. היא מאובחנת כסובלת מ[[הפרעת אישיות גבולית]] ונשארת בבית חולים במשך כשנה. בבית החולים היא מכירה את האחות ולרי ([[וופי גולדברג]]), ומתיידדת עם חלק מהחולות: פולי ([[אליזבת מוס]]) אשר הייתה קורבן ל[[שריפה]], ג'ורג'יה ([[קליאה דובאל]]) [[שקר|שקרנית]]נית פתולוגית, דייזי רנדון ([[בריטני מרפי]]) אשר סובלת מ[[הפרעת אכילה]] ו[[פגיעה עצמית]], ג'אנט וויבר (אנג'ילה בטיס) [[אנורקסיה|אנורקסית]], וסינתיה (ג'יליאן ארמינט) אשר יש לה נטייה להתלבש כמו [[גבר]] מכיוון שהוריה ואנשים אחרים אינם רוצים לראותה. סוזנה מוקסמת במיוחד מליסה רוו ([[אנג'לינה ג'ולי]]), אשר אובחנה כ[[סוציופת]]ית. ליסה מתידדת עם סוזנה וביחד הן מתחילות לגרום לצרות. ליסה מעודדת את סוזנה להפסיק לקחת את תרופותיה ולמכור אותםאותן לאחרים ולהתנגד ל[[טיפול פסיכולוגי|טיפול הפסיכולוגי]] שלה.

כאשר דייזי משתחררת מבית החולים, יוצאות המטופלות לאכול [[גלידה]] מחוץ לבית החולים, וסוזנה פוגשת את אשתו ובתו של ה[[פרופסור]] עמו שכבה סוזנה בעבר. כשאשת הפרופסור מתעמתת עם סוזנה, ליסה מתערבת ותוקפת מילולית את האישה המבוגרת, והבנות מגבות את ליסה ומתחילות לנבוח. כתוצאה מהמעשה ליסה מאבדת את זכות היתר שלה להשתחרר לחופשות מבית החולים.

באותו הלילה, פולי מתחילה לצרוח "הפנים שלי, הפנים שלי!", ובוכה על כך שאיש לא ירצה בה. היא נלקחת לחדר הבידוד למטרות הרגעה. סוזנה מחליטה לנגן לה ב[[גיטרה|בגיטרה]] מחוץ לחדר, והיא וליסה שרות לה ביחד על מנת לשפר את [[רגש|הרגשתה]]; כשה[[סניטר]] מנסה לעצור בעדן, סוזנה מנשקת אותו. ב[[בוקר]] שניהם נמצאים מחובקים על הריצפה על ידי האחות ולרי.

ליסה, שלא רוצה עוד לקבל [[נזעי חשמל]], משכנעת את סוזנה לברוח אתה לפלורידה, בכוונה ללכת לעבוד ב"[[דיסניוורלד]]", והן מבלות את הלילה אצל דייזי, שהשתחררה מבית החולים. ליסה, שאינה מחבבת את דייזי, אומרת לה שבית החולים שחרר אותה לא כי הבריאה, אלא כי הם התייאשו מלמצוא לה טיפול. היא גם אומרת לה שהיא ואביה מקיימים יחסי מין, ושהיא נהנית מכך. למחרת בבוקר, סוזנה מוצאת את דייזי, בחדר האמבטיה, תלויה. ליסה אינה מראה יסורי מצפון לנוכח התוצאה, ואף לוקחת את כספה של דייזי, ובורחת לפני שסוזנה מצלצלת ל[[משטרה]]. סוזנה חוזרת לבית החולים עם ה[[חתול|חתולה]]ה של דייזי. היא מבינה שהתפיסה שלה את המוות הייתה שגויה, ומתחילה לשתף פעולה עם הטיפול הפסיכולוגי ומתכננת להשתחרר מבית החולים.

ליסה נתפסת וחוזרת לפיקוח בבית חולים ומגלה כי סוזנה משתחררת. בלילה האחרון בבית החולים, ליסה קוראת בפני הבנות את [[יומן|יומנה]] של סוזנה וקוראת להן קטעים ביקורתיים אשר סוזנה כתבה עליהן, והבנות זועמות עליה. סוזנה [[תקיפה|תוקפת]] את ליסה ואומרת לה שה[[לב]] שלה קר, ושלאף אחד לא יהיה אכפת אם היא תמות כי היא כבר מתה מזמן.

סוזנה עוזבת ונפרדת לשלום מכל חברותיה, ומוסרת לפולי את החתולה שלה. הסרט מסתיים כאשר סוזנה נוסעת באותה ה[[מונית]] שלקחה אותה לבית החולים, בדרכה הביתה. היא אומרת: "[[שיגעון]], הוא אינו מדבר על להיות שבור, או לבלוע סוד אפל. זה אתם, או אני, בצורה מוגברת ...". כמו כן, היא מוסיפה שב[[שנות ה-70]], רוב חברותיה השתחררו מבית החולים, חלק מהן היא ראתה וחלק לא, אבל לא היה יום ש[[לב|ליבה]] לא מצא אותן.