שבועה (יהדות) – הבדלי גרסאות

בתנ"ך נראה ששבועה הייתה מנהג מקובל. השבועה נזכרת בתורה ב{{תנ"ך|במדבר|ל|ג}}: "איש כי ידור נדר לה', או הישבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". מספר פעמים אנו נתקלים בביטוי "חי ה'" בשבועות.

התורה אומנם כרכה יחד, באותו פסוק, את איסורי [[נדר (יהדות)|נדר]] ושבועה, אולם קיים הבדל מהותי ביניהם, כי בעוד שהנדר מוגדר ב[[תלמוד]] כ"איסור חפצא ( = חפץ)", כלומר שהחפץ הוא זה שנאסר בנדר על הנודר, הרי שהשבועה נחשבת ל"איסור גברא ( = גבר)", כלומר שאיסור השבועה חל על האדם ( = גברא), בעוד שהחפץ הנוהוא חפץ מותר. לדוגמה, אדם הנודר שלא לאכול את לחמו, איסור הנדר חל על הלחם, ולא על האדם, ולנודר אסור לאכול מן הלחם כי '''הלחם''' הוא האסור באכילה. לעומת זאת, בשבועה שלא לאכול לחם, איסור השבועה חל על האדם, ולא על הלחם, ולנודר אסור לאכול מן הלחם כי '''הוא''' אסור באכילה מלחם זה. אף על פי שההבדל בין נדר לשבועה נראה כתאורטי בלבד, שהרי בשני המקרים התוצאה היא אותה התוצאה, (בדוגמתנו - שאסור לאכול מן הלחם) ישנה [[נפקא מינה]] משמעותית בין נדר לשבועה, במקרה בו ראובן אמר "יהא אסור עלי לחם זה, כאיסור שחל על לחמו של שמעון". אם שמעון אסר את הלחם על עצמו בלשון נדר, הרי שהאיסור חל על הלחם, ולכן נדרו של ראובן חל. אך אם שמעון נשבע שלא לאכול את הלחם, הרי שאין האיסור חל על הלחם, אלא על שמעון, וממילא שבועתו של ראובן לא חלה, שהרי בלחמו של שמעון לא חל שום איסור.

* '''שבועת שוא''' - שבועה זו היא בעצם "שבועת ביטוי" אלא שבשבועה זו ברור מיד לכל בשעת השבועה שהדברים שאומר אינם אמת (=הנשבע על [[שיש]] שהוא [[זהב]]), או שברור שהם אמת ואין צורך להישבע עליהם (=הנשבע על אבן שהיא אבן), או הנשבע על דבר שמן הנמנע לעשותו (=הנשבע שלא יישן 3 ימים), או שנשבע לבטל [[מצווה]] (=שלא [[הנחת תפילין|יניח תפילין]]). הנשבע "שבועת שוא" בזדון חייב בעונש מלקות.

*[http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%94שבועה ויקישיבה (שבועה)]