דוד בנבנשתי – הבדלי גרסאות

דוד בנבנשתי נולד ב[[סלוניקי]] ב-[[1897]], נצר למשפחת רבנים ידועה בסלוניקי. סבו הרב [[בנבנשתי שמואל יוסף]] היה [[אב בית דין]] בסלוניקי. בילדותו הקים עם חבריו, [[נתן שלם]] ו[[יצחק רפאל מלכו]], את "אגודת דורשי עברית" [[1910]]. [[העלייה השנייה|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] ב-[[1913]]. בשנת [[1918]] סיים את לימודיו ב[[בית המדרש למורים העברי]] ב[[ירושלים]] והתגייס ל[[הגדודים העבריים|גדוד העברי]] ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] ושירת בו שנתיים. בשנים [[1920]]–[[1926]] לימד ב[[זכרון יעקב]], ב[[מאיר שפיה]] ובכפר הילדים גבעת המורה שליד [[עפולה]]. היה חבר בארגון "[[ההגנה]]" ונפצע ב[[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|הגנת ירושלים במלחמת השחרור]]. בשנים 1926–[[1963]] היה מורה ומנהל בית הספר העממי "בית הכרם" בירושלים. ב-[[1927]] הקים ביחד עם חבריו נתן שלם ו[[פנחס כהן]] את אמא"י ([[אגודת משוטטים ארץ ישראלית]]), שהייתה הקבוצה המאורגנת הראשונה שאירגנה סיורי עומק ברכב וברגל בארץ ישראל ובארצות השכנות. בעל תואר [[MA]] מן [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] ([[1935]]) בתחום ידיעת א"י. ב-1964 שימש מנהלו הראשון של [[יד יצחק בן צבי]], וכן היה בין יוזמי וראשי אגודת [[אכסניית נוער|אכסניות הנוער]], יושב ראש [[מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל]] ויושב ראש וועדת שמות הרחובות של [[עיריית ירושלים]].

 

 

דוד בנבנשתי היה נשוי ללאה לבית פרידמן, שעלתה לארץ-ישראל מ[[סובאלק]] שב[[ליטא]] ב-[[1924]] ועבדה כאחות ציבורית בקליניקות לאם ולילד של [[מרכז רפואי הדסה|הדסה]] במשך כששים שנה. בנו, ד"ר [[מירון בנבנשתי]], הוא סופר ועתונאי לשעבר בעתון "[[הארץ]]" והיה סגן ראש עיריית ירושלים, בנו השני, ד"ר [[רפאל (רפי) בנבנשתי]], הוא היסטוריון כלכלי, יועץ לשיתוף פעולה אזורי והיה יועץ כלכלי ל[[הבנק העולמי|בנק העולמי]], ל[[שר האוצר]] ולשר לשיתוף פעולה אזורי, ונכדו, [[איל בנבנשתי]], הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטאות [[אוניברסיטת קיימברידג'|קיימברידג']], [[אוניברסיטת תל אביב|תל אביב]] ו[[אוניברסיטת ניו יורק|ניו יורק]].