יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות

שנה לאחר מכן תכנן קונסטנטיוס מהלך גדול שכלל התקפה ב -2 ראשים על השבטים ה[[אלמאנים]] בגבולות הפרובינציה. בעוד כוחות מגאליה תקפו את האלמאנים מהמערב, לגיונות מצפון איטליה תקפו את האלמאניםאותם ב[[תנועת מלקחיים]] דרך [[הרי האלפים]]. עיקר הכוח של ליגיונות גאליה, כ -25,000 בפיקודו של מפקד חיל הרגלים ה[[מגיסטר פדיטום]] ברבטיו, נכשל במשימתו מול האלמאנים, ספג אבידות של ממש ונסוג בבהלה וחוסר סדר - תוך אובדן חלק גדול מהאספקה ויצאו- אל למחנותמחנות חורף הרחוקים מזירת הקרבות. אירוע זה, שנגרם בעיקר מכשל בשיתוף פעולה בין הקצין לכוחות תחת פיקודו של יוליאנוס, הפחית משמעותית את סדר הכוחות בגאליה ולפקודתו עמדו כ -13,000 חיילים.

ברית השבטים האלמאניים שטעמו את טעם הניצחון, איבדו את הפחד מהצבא הרומאי והאמינו כי היתרון המספרי המשמעותי שעמד לצידם עם צבא של כ -35,000 חיילים יאפשר להם להכות את צבאו של יוליאנוס ולכבוש את גאליה.{{הערה|1=Elton, Hugh. Warfare in Roman Europe AD 350-425. New York: Oxford University Press, 1996. page 255 |שמאל=כן}} יוליאנוס ניצב בעמדת נחיתות אך החליט, ככל הנראה בעצת קציני צבאו, להיכנס לקרב מכריע מול האלמאנים. תיאור הקרב על ידי היסטוריונים רומאיים לוקה בעירפול העובדות והאדרת חלקו של יוליאנוס באירועי הקרב, על חשבון הקצינים הרומאיים. מחקרים מודרניים מטילים ספק האם הצבא האלמאני אכן נהנה מיתרון גדול כל-כך בכוח אדם, ועל וישפי הערכותחלק כימההערכות בעת הקרב היו הצבאות בגודל דומה.{{הערה|1=John F. Drinkwater. The Alamanni and Rome 213-496. Oxford: Oxford University Press, 2007 page 239|שמאל=כן}}

הקרב נערך בקרבת העיר [[שטרסבורג]] (ארגנטורטום),. הצבא הרומאי הגיע לקרבת המחנה האלמאני לאחר צעדה ארוכה ונתקל באלמאנים שהמתינו במבנה קרבי שהותאם לתנאי השטח ולתורת הלחימה הרומאית,. האגף הימני הורכב מיחידות [[חיל פרשים|פרשים]] והסתתר ביער סמוך על מנת להנחית מכת פתע על הרומאים ; באגף השמאלי עמדו יחידות פרשים נוספות וביניהם חיל רגלים נסתר שתפקידו היה להפיל את [[פרש כבד|הפרשים הכבדים]] הרומאיים מסוסיהם ולאפשר לפרשים האלמניים להרוג אותם על הקרקע. במרכז המחנה האלמאני עמדו יחידות רגלים של 6 ראשי שבטים אלמאניים. יוליאנוס סידר את חיל הרגלים שפיקודו במרכז ב -2 שורות,: בצד ימין עמדו יחידות הפרשים הכבדים, ומצדובצד שמאל יחידות פרשים תחת פיקודו של סוורוס.

הקרב החל בהתקפה של הפרשים הכבדים הרומאיים על הפרשים האלמניים,. ההתקפה נהדפה, והפרשים הרומאיים ברחו משדה הקרב,. הפרשים תחת פיקודו של סוורוס הבחינו ביחידות המסתתרות במארב של האגף הימני האלמאני, והצליחו לפזר ולהבריח אותםאותן משדה הקרב. בשלב זה החלו חיילי הרגלים הגרמאניים לתקוף בגלים את המרכז של הצבא הרומאי. בעת הקרב, ירדו המנהיגים האלמאניים מסוסיהם והצטרפו ללחימה, ובכך איבדו את השליטה על האירועים ואת יכולתם להגיב על מהלך הקרב. הדיפת התקפת הרגלים האלמניים שינתה את המומנטום של הקרב, והם החלו בנסיגה שהפכה למנוסה, כאשר הרומאים בעקבותיהם עד שיוליאנוס עצר את הליגיונות על קו [[נהר הריין]]. ניצחונו של יוליאנוס היה מושלם,: מנהיג האלמאנים נתפס והועבר כפרס לקונסטנטיוס, שליטתושליטת האימפריה הרומית בגאליה הייתה מלאה. הניצחון היה הצלחה אישית של יוליאנוס, שהצליח בניסיון צבאי מוגבל ולאחר שנה של קרבות להביא את הברבריים לכניעה ואת השלום לגאליה. הצלחה פומבית זאת שיוחסה רק ליוליאנוס, והתעלמה ממעמדו הבכיר של קונסטנטיוס כמפקד העליון של האימפריה ושל המערכה, ושלוותה בהכרזה על יוליאנוס כאוגוסטוס על ידי הלגיונות המנצחים (הכרזה שנדחתה מיידית על ידי יוליאנוס), הייתה לצנינים בעיני קונסטנטיוס.