הרפובליקה הפולנית השנייה – הבדלי גרסאות

מגמת מנסחי [[הסכם ורסאי]], ביניהם [[ג'ורג' נתניאל קרזון|הלורד קרזון]], שר החוץ הבריטי, הייתה לקבוע את גבולות פולין בשטחים בהם התקיים רוב אתני פולני. המדינה הפולנית החדשה התנגדה למגמה זו: הן בניסיונה לקבל שטחים נוספים בפרוסיה ובשלזיה (וכן בחבל [[צ'שין]] שלבסוף נפל בידי [[צ'כוסלובקיה]]) והן בנוכחות צבאית בפועל בחבל [[גליציה]].

 

 

הקו שהוצע על ידי בעלות הברית, המכונה "[[קו קרזון]]" לא התאים לשאיפותיהם של שני האישים. פילסודסקי החל במסע הצבאי מזרחה, עמוק אל תוך [[אוקראינה]] בשנת [[1920]], במה שהפך עד מהרה ל[[המלחמה הפולנית סובייטית|מלחמה הפולנית-סובייטית]]. הוא נתקל במתקפת נגד של [[הצבא האדום]] אשר הדפה את כוחותיו עד לשערי [[ורשה]]. רבים סברו כי זהו קִצה של הרפובליקה הפולנית השנייה, וכי גורלה של פולין יהיה [[סיפוח|להסתפח]] ל[[ברית המועצות]] בדומה לאוקראינה ו[[בלארוס]]. פילסודסקי ועמו [[ולדיסלב שיקורסקי]] עצרו את ההתקדמות הרוסית בשערי ורשה (במה שכונה "[[הנס על הוויסלה]]"), וחידשו את המתקפה. לאחר השגים משמעותיים במזרח הגיעו הצדדים ל[[הסכם ריגה]] שנחתם במרץ [[1921]], ואשר חילק את אדמות המריבה באוקראינה ובלארוס בין הצדדים. אדמתה ההיסטורית של פולין נותרה כולה בידי פולין, ועמה חלקים נרחבים במזרח, וקו הגבול עבר עתה הרחק מקו קרזון בצד מזרח.