עלי חסנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 3:
== חייו ==
עלי חסנא נולד ב[[ירושלים]] בשנת 1892. בצעירותו שירת ב[[משטרת המנדט]]. בשנת 1919 היה פקיד במחלקה שטיפלה בהעברת רכוש השלטון לידי ממשלת המנדט{{הערה|{{הצופה||במשפט יורשי השולטן|1945/12/11|00115}}}}. בשנת [[1920]] נתמנה לתובע ב[[בית משפט|בית המשפט]] ב[[שכם]], ובשנת [[1921]] נתמנה למשרת שופט שלום בשכם. בשנת [[1924]] הועלה לדרגת שופט מחוזי והחל לכהן בבית המשפט המחוזי ב[[חיפה]]{{הערה|{{הארץ1||ברור
בספטמבר [[1933]], בתקופת ראשית ההתיישבות ב[[עמק חפר]] (שנקרא אז בשמו הערבי "ואדי חווארת"), דן השופט חסנה במשפטו של חבר [[קיבוץ]] [[עין החורש]] שהועמד לדין באשמת פציעת רועה צאן ערבי שרעה את צאנו בשדות הקיבוץ. השופט חסנה זיכה את הנאשם בפוסקו כי "לשומר הייתה זכות להשתמש ברובהו להגנת הרכוש שנמסר לשמירתו"
ביוני [[1934]] היה בהרכב שהרשיע את [[אבו ג'ילדה]]וגזר עליו ועל שותפו [[עונש מוות]]{{הערה|{{דואר היום||משפט אבו ג'ילדה|1934/06/26|00101}}}}. באותה תקופה נכלל עלי חסנה בהרכב של ארבעת השופטים במשפט [[רצח ארלוזורוב]] שהתנהל בבית המשפט לפשעים חמורים בירושלים. הכללתו של שופט ערבי בהרכב הייתה למורת רוחו של [[אב"א אחימאיר]], מי שהיה חשוד בהסתה לרצח, ישב שנה במעצר, ואז הוחלט שלא להעמידו לדין באשמת רצח, אך הוא הועמד לדין כמקים הארגון "[[ברית הבריונים]]", ונדון לשנה וחצי של [[מאסר בפועל]]. בספרו "המשפט" כתב:▼
::"עלי חסנה היה טיפוס של אפנדי, כולו נימוסין מלבר, אך שבע כפול שבע תאוות בו מלגו. היא ישב בריחוק מה מנשיא בית הדין ועובדה "גאוגרפית" זו הפגינה אף היא את רגש הלא-אכפתיות שפעים בלב השופט הערבי. משפט זה – עניינם של ה"אינגליז" וה"יאהוד", ומה לו כי יתערב...נקל היה לקבוע, כי גם אם תהא לו דעה משלו, לא יאבה להגיע לכלל התנגשות עם האנגלים ולא יצא לריב את ריבם של ה"יאהוד".{{הערה|אב"א אחימאיר, '''המשפט''', הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968, עמ' 156.}}▼
בתום המשפט, שהתמשך כעשרה חודשים והסתיים ב-[[8 ביולי]] 1934. הורשע אברהם סטבסקי ב[[רצח]] וצבי רוזנבלט זוכה. הרשעתו של סטבסקי הייתה ברוב דעות של השופטים קורי, פלאנקט וחסנה, כאשר השופט ולירו, בדעת מיעוט, סבר שיש לזכותו. על סטבסקי הוטל [[עונש מוות]]. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי שזיכה אותו על בסיס [[דיני הראיות]] שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא ב[[בריטניה]] עצמה), שלפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד.▼
באותה תקופה עבר חסנה לבית המשפט המחוזי בירושלים.
▲הכללתו של שופט ערבי בהרכב הייתה למורת רוחו של [[אב"א אחימאיר]], מי שהיה חשוד בהסתה לרצח, ישב שנה במעצר, ואז הוחלט שלא להעמידו לדין באשמת רצח, אך הוא הועמד לדין כמקים הארגון "[[ברית הבריונים]]", ונדון לשנה וחצי של [[מאסר בפועל]]. בספרו "המשפט" כתב:
בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] היה עלי חסנה חבר [[המועצה המוסלמית העליונה]] והיו לו גם קשרים הדוקים עם [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|האמיר עבדאללה]].
▲::"עלי חסנה היה טיפוס של אפנדי, כולו נימוסין מלבר, אך שבע כפול שבע תאוות בו מלגו. היא ישב בריחוק מה מנשיא בית הדין ועובדה "גאוגרפית" זו הפגינה אף היא את רגש הלא-אכפתיות שפעים בלב השופט הערבי. משפט זה – עניינם של ה"אינגליז" וה"יאהוד", ומה לו כי יתערב...נקל היה לקבוע, כי גם אם תהא לו דעה משלו, לא יאבה להגיע לכלל התנגשות עם האנגלים ולא יצא לריב את ריבם של ה"יאהוד".{{הערה|אב"א אחימאיר, '''המשפט''', הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968, עמ' 156.}}
לקראת סיום המנדט הבריטי נתמנה עלי חסנה החל מ-1 בדצמבר 1947 לנשיא בפועל של בית המשפט המחוזי בירושלים, תפקיד שהיה שמור עד אז לבריטים בלבד{{הערה|{{הצופה||ערבי סגן נשיא ביה"ד המחוזי בירושלים|1947/11/09|00417}}}}{{הערה|{{הבוקר||שלומה של ירושלים|1947/12/15|00201}}}}. בפברואר [[1948]] עבר לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה{{הערה|{{הארץ1||הכלל והפרט|1948/02/19|00300}}}}. היה זה תפקידו האחרון בארץ ישראל.
▲בתום המשפט, שהתמשך כעשרה חודשים והסתיים ב-[[8 ביולי]] 1934. הורשע אברהם סטבסקי ב[[רצח]] וצבי רוזנבלט זוכה. הרשעתו של סטבסקי הייתה ברוב דעות של השופטים קורי, פלאנקט וחסנה, כאשר השופט ולירו, בדעת מיעוט, סבר שיש לזכותו. על סטבסקי הוטל [[עונש מוות]]. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי שזיכה אותו על בסיס [[דיני הראיות]] שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא ב[[בריטניה]] עצמה), שלפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד.
==לקריאה נוספת==
שורה 25 ⟵ 26:
==קישורים חיצוניים==
*
==הערות שוליים==
| |||