פמיניזם בממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

חוק הייצוג של העם הבריטי משנת 1918<ref>{{Cite web|title=Representation of the People Act 1918|url=http://www.parliament.uk/about/living-heritage/transformingsociety/electionsvoting/womenvote/parliamentary-collections/collections-the-vote-and-after/representation-of-the-people-act-1918/|website=parliament.uk|publisher=[[Parliament of the United Kingdom]]}}</ref> נתן זכות בחירה גורפת לגברים, וזכות הצבעה רק לנשים מעל גיל 30. חוק ייצוג העם משנת [[1928]] העניק זכות בחירה שווה לגברים ולנשים. חוק זה גם שינה את ההרכב החברתי-כלכלי של ציבור הבוחרים שנטה יותר לכיוון מעמד הפועלים, והעדיף את [[מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)|מפלגת הלייבור]] שבאופן מסורתי הייתה אוהדת יותר לנשים.<ref>{{Cite book|title=Labour in Glasgow, 1896-1936: socialism, suffrage, sectarianism|last=Smyth|first=James J.|publisher=Tuckwell Press|year=2000|isbn=9781862321373|location=East Linton, East Lothian, Scotland}}</ref> בבחירות 1918 זכהזכתה הלייבור בכמות הגבוהה ביותר של מושבים עד אז. הרפורמות האלקטורליות אפשרו גם לנשים להתמודד לפרלמנט. באופן ספציפי, חוק הפרלמנט משנת 1918 נתן לנשים מעל גיל 21 את הזכות לבחור ולהתמודד בבחירות כחברות פרלמנט. [[כריסטבל פנקהרסט]] לא הצליחה לזכות במושב ב-1918, אך ב-[[1919]] וב-[[1920]] זכו [[ננסי אסטור]] ומרגרט וינטינגהאם במושבים עבור השמרנים והליברלים בהתאמה, בכך שזכו במושבים של בעליהן ב[[בית הלורדים]]. מפלגת הלייבור עלתה לשלטון בשנת [[1924]]. [[קונסטנס מרקייביץ']] ([[שין פיין]]) הייתה האישה הראשונה שנבחרה ב[[אירלנד]] ב-1918, אך כלאומנית אירית סירבה להיות חלק מהפרלמנט. הצעתה של [[ננסי אסטור]] להקים מפלגת נשים ב־[[1929]] לא צלחה. בשנים שלאחר מכן הנשים לקחו חלק נכבד בתהליכים הדמוקרטים של הבחירות כיוון ששורה של [[ממשלת מיעוט|ממשלות מיעוט]] הובילה לכך שנערכו בחירות כמעט כל שנה (בשנת [[1940]] היו בפרלמנט 12 נשים). הזיקה של הנשים למפלגת הלייבור נראתה בעייתית בממשלות השמרניות, אבל תמיכתן בראש הממשלה השמרני [[סטנלי בולדווין]] גרמה לכך שהחוק לייצוג שווה עבר בפרלמנט בשנת 1928.

השינוי הפוליטי לא הוביל מיד לשינוי המציאות החברתית. כשהגיע ה[[מיתון|מיתון הכלכלי]], הנשים היו המגזר הפגיע ביותר בכוח העבודה. נשים שעבדו במשרות עוד מלפני המלחמה נאלצו לוותר על מקומן לטובת החיילים החוזרים מהחזית, ואחרות פוטרו. עם זכות הבחירה המוגבלת, האיחוד הלאומי הבריטי של אגודת הנשים (NUWSS) פינה מקום לארגון חדש, "האיחוד הלאומי של אגודות לאזרחות שוויונית"(NUSEC),<ref>{{Cite web|title=Strand 2: Women's Suffrage Societies (2NSE Records of the National Union of Societies for Equal Citizenship)|url=https://twl-calm.library.lse.ac.uk/CalmView/Record.aspx?src=CalmView.Catalog&id=2NSE&pos=1|website=twl-calm.library.lse.ac.uk|publisher=[[Women's Library|The Women's Library @ London School of Economics]]}}</ref> שאמנם דגל בשוויון בבחירות, אך עסק גם בשוויון בתחומים חברתיים וכלכליים. רפורמה חקיקתית הפכה למטרה בגלל חוקים מפלים (למשל, דיני משפחה וזנות) ובגלל ההבדלים בין [[שוויון]] לבין הון עצמי, ובגלל הצורך בהתאמות חוקתיות שיאפשרו לנשים להתגבר על מחסומים להגשמה עצמית (התפרסם מאוחר יותר בשם "הסוגיה של שוויון מול שונות").<ref>{{Cite journal|title=Women in the western world|last=Offen|first=Karen|date=Summer 1995|journal=Journal of Women's Studies|issue=2|doi=10.1353/jowh.2010.0359|volume=7|pages=145–151|ref=harv}}</ref> אלינור רת'בון (Rathbone), שהפכה חברת פרלמנט בשנת 1929, הייתה נשיאת NUSEC אחרי [[מיליסנט פוסט]] בשנת 1919. היא הביעה את הצורך הדחוף להתייחס בצורה שונה ליחסים בין המינים.: צריך להבין "מה נשים צריכות כדי להגשים את הפוטנציאל הטמון בהן".<ref>Wayne, Tiffany K. (2011), "[https://books.google.com/books?id=cfHj-XjP-VcC&pg=PA484 "''The Old and the New Feminism''" (1925) by Eleanor Rathbone]", in {{Cite book|title=Feminist writings from ancient times to the modern world: a global sourcebook and history|publisher=Greenwood|year=2011|isbn=9780313345814|editor-last=Wayne|editor-first=Tiffany K.|location=Santa Barbara|pages=484–485|ref=harv}}</ref> חקיקה חברתית חשובה בשנת 1919 הייתה הסרת חוק פסילה על רגע מגדר, אשר פתח את הדלת בפני נשים למקצועות נוספים, ובשנת 1923 את חוק הנישואין.<ref>{{Cite book|title=Eleanor Rathbone and the politics of conscience|last=Pedersen|first=Susan|publisher=Yale University Press|year=2004|isbn=9780300102451|location=New Haven, Connecticut|author-link=Susan Pedersen (historian)}}</ref>

בשנת [[1921]] ייסדה מרגרט מקוורת' (ליידי רונדה) את "[[קבוצת שש הנקודות]]",<ref>{{Cite web|title=Strand 5: (5SPG Records of the Six Point Group (including the Papers of Hazel Hunkins-Hallinan))|url=https://twl-calm.library.lse.ac.uk/CalmView/Record.aspx?src=CalmView.Catalog&id=5SPG&pos=1|website=twl-calm.library.lse.ac.uk|publisher=[[Women's Library|The Women's Library @ London School of Economics]]}}</ref> (שכללה את [[רבקה וסט]]) כקבוצת לחץ פוליטית שמטרתה הייתה להגיע לשוויון בשש נקודות תחוקתיות: פוליטית, תעסוקתית, מוסרית, חברתית, כלכלית ומשפטית. קבוצה זאת המשיכה את עבודתה עד לפירוקה בשנת [[1983]]. אף על פי שנשים נכנסו לבית-הנבחרים כבר משנת 1918, מקוורת', שהייתה בת אצולה בזכות עצמה, נלחמה על זכותה לשבת ב[[בית הלורדים]], קרב שבו נצחה רק סמוך למותה ([[1958]]). מאבק זה חשף את חולשות חוק הפסילה על רקע מגדרי משנת [[1919]]. מקוורת' הקימה את העתון [[Time and Tide]], שהפך לכתב העת של הקבוצה, ואשר סופרות כרבקה ווסט, [[וירג'יניה וולף]], רוז מקולאי ורבות אחרות כתבו בו. כמה כתבי עת אחרים של נשים הופיעו גם הם בשנות העשרים של המאה העשרים, כולל "האישה והבית", ו- ''Good Housekeeping'', אך התוכן שלהם משקף מטרות שונות מאוד. ב-[[1925]] כתבה רבקה ווסט ב"זמן וגאות" דבר שהדגיש את הצורך של התנועה להגדיר מחדש את זכות הבחירה שלה ואת החובה המתמדת לבחון מחדש את המטרות.: "כאשר אלו מקרבנו אומרות לנו בקרירות שהימים של המאבק בין המינים הסתיימו ומעכשיו והלאה עלינו לצעוד יד ביד יחד עם הגברים, אני לא מאמינה להן".<ref>Walters, Margaret (2005). "[https://books.google.com/books?id=PCwdyaLCbXoC&pg=PT116 Early 20th-century feminism]". In {{Cite book|title=Feminism: a very short introduction|publisher=Oxford University Press|year=2005|isbn=9780192805102|editor-last=Walters|editor-first=Margaret|location=Oxford New York|pages=88–89|ref=harv}}</ref>

בשנת [[1929]] חוקקחוּקק חוק שימור חיי הילוד. חוק זה הציג את המונח "השמדת ילדים" (child destruction), ושינה את החוק הקיים בכך שקבע שהפלה הנעשית בתום-לב, למטרה היחידה של שמירה על חיי האם, איננה עבירה.