נוביה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 53:
שפות נוביאניות הן קבוצה של שפות שמדוברות ב[[סודאן]] ודרום [[מצרים]], בעיקר לאורך גדות נהר ה[[נילוס]] (שם נובין וקנזי מדוברות) אבל גם בהרי נובה שב[[דרום סודאן|דרום סודן]] (הגבעה הנוביאנית) וב[[דארפור|דרפור]] (שם בירקד ומידוב מדוברות). שפות אלו נחשבות עכשיו כחלק ממשפחת השפות הנילו-סהרניות. השם "נובה" (או אחת מהגרסאות שלו) מעיד על מצרים העתיקה, השפה של התקופה הפרעונית בהיסטוריית מצרים, מקור השורש 'נב' (nb). נובאי הוזכר כשם של [[אתניות|קבוצה אתנית]] על ידי הגאוגרף והאסטרונום ארטוסטנס מסירנה במאה ה-3 לפנה"ס כדי לציין את תושבי עמק ה[[נילוס]] שדרומית ל[[אסואן|אסוואן]], מה שהיום הוא דרום מצרים וצפון סודאן. האזור הזה ממשיך לתמוך באנשים שמדברים נוביאנית של ה[[נילוס]].{{הערה|שם=הערה מספר 25046745:0|{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/topic/Nubian-languages|הכותב=The Editors of Encyclopaedia Britannica|כותרת=Nubian languages|אתר=|תאריך=}}}}
 
קיימים מסמכים הכתובים בנוביאנית עתיקה, שפה שהינהשהיא האב הקדמון של נוביאנית מודרנית מרכזית. המסמכים משתרעים על התקופה החל מסוף [[המאה ה-8]] ועד תחילת [[המאה ה-14]]. אלו בדרך כלל תרגומים של כתבים [[נצרות|נוצרים]] במקור ב[[יוונית]] אשר נכתבו, כמו בנוביאנית מודרנית, בהתאמה לאלפבית ה[[קופטית|קופטי]]. לצד התיעודים המוקדמים ביותר של כל שפה [[אפריקה|אפריקנית]], יש רשימת מילים ב[[איטלקית]]-נוביאנית שנאספה ב[[מצרים|מצריים]] בערך ב-1635 על ידי ארסנגלו קאראדורי שהיה [[נזיר]] [[פרנציסקנים|פרנציסקני]]. הרשימה מבוססת על הקנזי הנוביאנית של הנילוס ו[[ניב (סיווג שפה)|דיאלקטים]] נוביאנים. יחד עם מידוב ובירקד, השפות הנוביאניות של ה[[נילוס]] ככל הנראה מייצגות מקרים עתיקים של פיזור לשוני.{{הערה|שם=הערה מספר 25046745:0}}
 
ב[[ימי הביניים]], נוביאנית עתיקה הייתה השפה העיקרית של [[סודאן|סודן]] והחלק הדרומי של [[מצרים]]. היא האב הקדמון של השפה הנוביאנית שעדיין מדוברת באזור, והשפה [[אפריקה|האפריקאית]] הילידית היחידה שאפשר לעקוב אחרי התפתחותה במשך יותר ממילניום. אוגדן המאמרים של השפה הנוביאנית העתיקה, מכיל פחות ממאה עמודים של טקסט מודפס ברציפות, ומשתרע מ[[המאה ה-8|המאה השמינית]] ועד ה[[המאה ה-15|מאה החמש עשרה]] של תקופתנו, אם כי רוב החומר הוא מ[[המאה ה-10|המאה העשירית]] ועד [[המאה ה-12|המאה השתים עשרה]]. כמחצית מן הטקסטים הם תוכן [[דת]]י, הכוללים תרגום של [[הברית החדשה]] [[יוונית|היוונית]], [[תרגום השבעים]] וכתבים [[נצרות|נוצריים]] אחרים; שאר הטקסטים הם תיעודיים, המורכבים מחוזים ציבוריים, מכתבים פרטיים וחומר דומה. כ[[שפה]] המשתייכת למשפחת השפות הנילו-סהרניות, נוביאנית עתיקה כתובה בצורה שונה של ה[[אלפבית]] יוניקאל ([[:en:Uncial_script|uncial]]) היווני, עם תווים נוספים שנלקחו מ[[קופטית|הקופטי]] והמרואיטי. המאפיינים הכלליים של השפה נובעים מהנוסחה הבאה: SOV / POST / GEN + N / N + ADJ.{{הערה|{{צ-ספר|שם=Grammar of Old Nubian|מו"ל=Lincom|שנת הוצאה=2002}}}}
שורה 59:
בזמן ההרס הערבי של הממלכות הנוביאניות בין [[המאה ה-13]] ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]], קבוצות נוביאניות מסוימות פוזרו לקורדופאן, דרום-מרכז [[סודאן|סודן]], ולקחו עימם את ה[[שפה]]. השם נובי (או גרסאות שלו) שימש כדי לייחד [[עם|עמים]] אחרים של האזור הזה. הגרסה של השם נובה הוא קודם כל מונח [[גאוגרפיה|גאוגרפי]] שמתייחס למתיישבים של האזור שידוע היום כהרי נובה. היסטורית, השם הוא לא מדויק לאור מגוון השפות וה[[תרבות|תרבויות]] שמייצגים המתיישבים הללו בהרי נובה. קבוצות הללו אינן [[הומוגניות והטרוגניות|הומוגניות]] בשום אופן.{{הערה|שם=הערה מספר 25046745:0}}
 
Claude Rilly, דוקטור ללימודי [[מצרים|מצריים]] ו[[בלשנות]], הבחין בין ה[[שפה|שפות]] הנוביאניות שונות, אשר דוברו על ידי 900,000 דוברים. ההבחנה היא בין 6 שפות שונות שדוברו בזמנים שונים ובאזורים [[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] שונים. השפה הנוביאנית המדוברת ביותר באזורים של מצריים, [[סודאן|סודן]] והפזורה הנוביאנית היא נובין. השפות קנזי ודונגולאווי הן שתי שפות שבעבר היו נחשבות שפה אחת אך הן עדיין מאוד קרובות אחת לשנייה. ההערכה היא שהפיצול בניהן התרחש סביב [[המאה ה-14]]. שפה נוספת היא מידוב אשר מדוברת בעיקר באזור הצפוני של [[דארפור|דרפור]], שנמצאת במערב סודן. לעומת זאת בחלקו הצפוני של אזור שמכונה ניאלה שנמצא בדרום [[דארפור|דרפור]] (דרום-מערב סודן), דיברו את השפה בירגיד עד [[1970]]. בכפרים שונים באזור הצפוני של ההרים הנוביאנים דיברו נוביאנית של קורדופאן שזו קבוצת דיאלקטים קרובים. שפה נוספת הינההיא האראזה והיא ידועה רק בכמה אלפי מילים שדוברו על ידי זקני הכפר ב[[1923|שנת 1923]].{{הערה|{{צ-ספר|שם=Le méroïtique et sa famille linguistique|מו"ל=Peeters|שנת הוצאה=2010}}}}
 
הכתב המרואיטי הוא כתב [[אלפבית]]י שמקורו ב[[הירוגליף|הירוגליפים]] [[מצרים|מצריים]], והוא משמש לכתיבת השפה המרואית של ממלכת [[מרואה|מרו]] ב[[סודאן|סודן]]. הכתב התפתח בתקופה הנפטאנית (כ-700-300 לפנה"ס), ומופיע לראשונה ב[[המאה ה-2 לפנה"ס|מאה השנייה לפני הספירה]]. ככל הנראה, במשך זמן מה, השתמשו בכתב המרואיטי כדי לכתוב את השפה הנוביאנית של הממלכות הנוביאניות. השימוש בו תואר על ידי ה[[היסטוריון]] היווני [[דיודורוס סיקולוס]] (כ -[[50-59 לפנה"ס|50 לפנה"ס]]). אם האלפבית המרואיטי המשיך להיות בשימוש בממלכות הנוביאניות שצלחו את ממלכת מרו, הוא הוחלף ב[[קופטית|אלפבית הקופטי]] עם הכנסת ה[[נצרות]] לנוביה ב[[המאה ה-6|מאה השישית לספירה]]. הצורה הנוביאנית של האלפבית הקופטי שמרה על שלוש [[אות]]יות מרואיטיות.{{הערה|שם=הערה מספר 25046745:2}}