|
בדצמבר 1931 כינס יחד עם שאוכת עלי (ובתמיכת [[רשיד רדא]]) [[הקונגרס האסלאמי העולמי|ועידה כל-איסלאמית עולמית]] בירושלים.
כדי לקבל תמיכה בקיום הוועידה, נסע אל-חוסייני למצרים ולסוריה (ביקר בדמשק ביוני 1931), אולם התקבל שם בחשדנות.
בשל השתתפותו של שאוכת עלי בייסוד הוועידה, חשש [[פואד הראשון]], מלך מצרים, שהקונגרס יביע את תמיכתו בהחייאת הח'ליפות העות'מאנית, בזמן שהוא עצמו טען לכתר הח'ליפות. עקב כך, יצא אל-חוסייני למצרים כדי לשכנע את חצר המלוכה שהרעיון הזה הוא המצאה יהודית.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 27–28|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', עמ' 28-2727–28.}}
בחודשים אוקטובר-דצמבר, בזמן ההכנות לוועידה, ניהלה האופוזיציה מסע חריף נגד המופתי. היא הביעה את התנגדותה לדרך הפלגנית בה הוא ארגן את הוועידה ולניצולה על ידו לצרכים אישיים. אנשי האופוזיציה האשימו אותו בשימוש לרעה בכספים של המועצה המוסלמית העליונה ובהזנחת המקומות הקדושים לאסלאם. בין היתר, עלתה ההאשמה (אותה אישר שנים לאחר מכן הקבלן [[ברוך קטינקא]]) שתוך כדי בניית מלון פאלאס, חולל [[בית הקברות ממילא]] - [[בית קברות]] מוסלמי עתיק בו נקברו לוחמים שהשתתפו במלחמות בצלבנים, ונחפרה בו מחצבה. נציג מצרי בוועידה האסלאמית חזר על ההאשמה הזאת, שככל הנראה פגעה במעמדו של המופתי. בטאון האופוזיציה, מראת א-שרק, תקף אותו בחריפות ואישים בולטים מתוכה (בהם [[אסעד אל-שוקיירי]] ו[[פח'רי אל-נשאשיבי]]) ערכו פגישות ברחבי הארץ, בהן השמיעו את האשמותיהם. במסע זה העבירה האופוזיציה אל צדה את רוב המנהיגים הכפריים החשובים.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 75–76, 79-78}}
בהזמנות לוועידה הוסיף אל-חוסייני לעצמו את התואר "מופתי המקומות הקדושים" ("מופתי אל-דיאר אל-קודסיה").{{הערה|שם=המופתי הגדול 32|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 32.}}
בוועידה השתתפו לבסוף 130 צירים מ-22 מדינות - כמעט כלמכל העולם האסלאמי, למעט טורקיה. את עיקר הנטל הכספי של עריכתה, לקחה על עצמה ועדת הח'ליפות ההודית, שעלי עמד בראשה.{{הערה|יהושע פורת, '''ממהומות למרידה''', עמ' 25.}} על סדר יומה של הוועידה היה רעיון הקמת אוניברסיטה אסלאמית בירושלים, שתהיה בבחינת משקל נגד ל[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. בסופו של דבר השתתפו מוזמנים רבים, ואלאל-חוסייני הצליח לשתף בה גם את שייח' ע'יטא, אחד מגדולי ההוגים של הזרם השיעי, ובכך להעביר מסר כי שני הפלגים הגדולים באסלאם מאוחדים בשאלת פלסטין.{{הערה|אילן פפה,על '''אצולתסדר הארץ''':יומה משפחתשל אל-חוסייני,הוועידה עמ'היה 282.|שם=אצולתרעיון הארץהקמת 282}}אוניברסיטה כינוסאסלאמית הוועידהבירושלים, נפתחשתהיה ב-7בבחינת בדצמברמשקל 1931. בערב שלפניו הוזמנו כל האורחיםנגד ל[[מסגדהאוניברסיטה אל-אקצא]],העברית ביקורבירושלים|אוניברסיטה שהוסרטהעברית עלבירושלים]]. ידיכינוס חברההוועידה מצרית והונצחנפתח ב[[ראינוע]]-7 המקומיבדצמבר 1931.{{הערה|שם=אילן פפה, '''אצולת הארץ''': משפחת אל-חוסייני, עמ' 282.}} אל-חוסייני פתח את הקונגרס בנאום פוליטי ארוך, שהתמקד בסכנה המאיימת על המקומות הקדושים לאסלאם ועל פלסטין הערבית, מ"הקמת מולדת לאומית ציונית על האדמה הערבית המוסלמית הקדושה". הדיונים נסתיימו ב-17 בדצמבר, ובמהלך עשרת ימי הדיונים של הוועידה, הוא היה פעיל מאוד, בעיקר בוועדות המשנה ובהעברת החלטות רצויות לו.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 33.}} בין היתר, הצליח לבלום החלטות אנטי נוצריות שהעלו נציגי איראן ובכך מנע פיצול בין מוסלמים ונוצרים בתנועה הלאומית הפלסטינית. בוועידה הוכרזה קדושתו של [[הכותל המערבי]] למוסלמים, והוקעו הציונות ומכירת הקרקעות ליהודים.{{הערה|שם=המאבק על ארץ ישראל 43|שמואל דותן, '''המאבק על ארץ ישראל''', עמ' 43}} אל-חוסייני נבחר לנשיא הוועד הפועל של הוועידה.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 27–28}} האופוזיציה ארגנה ועידה נגדית, "ועידת האומה המוסלמית הפלסטינית" ("מואתמר אל-אומה אל-אסלאמיה אל-פלסטיניה"{{הערה|שם=המופתי הגדול 32}}), בהשתתפות כאלף איש, שסירבה להכיר בוועידה של אל-חוסייני ובנשיאותו.{{הערה|שם=המאבק על ארץ ישראל 43}} הקונגרס של אל-חוסייני נחל אמנם כישלון במימוש החלטותיו, אולם מבחינת אל-חוסייני הקונגרס היה הצלחה, משום שהוא הצליח להעמיד את הנושא הפלסטיני במרכז הדיונים ולקרב אליו את העולם המוסלמי. המופתי נשא עתה תואר נוסף, "נשיא הקונגרס האסלאמי הכללי", שהעניק לו מעמד מרכזי בעולם המוסלמי ובמישור הבינלאומי.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 34.}}
====1932–1934====
|
