נס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לכשפים |
מ ←נסים ביהדות: הגהה, ניסוח |
||
שורה 19:
באופן כללי, נהוג להבדיל בין היחס לאדם פרטי לבין עם ישראל בכללו.
'''גישות מרכזיות ביהדות ביחס לנס
ניתן להבחין בשתי גישות בסיסיות ביהדות
מחד עומד הרמב"ן. לדעתו כל המציאות סביבנו היא נס. הוא רואה בנסי יציאת מצרים לא חריגה מהטבע אלא הוכחה לכך שאין טבע כלל, "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם" ([[s:קטע:רמב"ן_על_שמות_יג_טז|פירוש הרמב"ן על התורה, שמות יג, טז]])
מאידך גיסא, גישת הרמב"ם היא שהנס נוצר בתוך מערכת הטבע בששת ימי בראשית, ואין התחדשות ניסית בזמן מסוים, אלא הכל תוכנית
===הוכחה לקיום האל===
שורה 34:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=משה רבנו - לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף, אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן - לא להביא ראיה על הנבואה. צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילן בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להן את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותן הארץ. וכן, שאר כל האותות:
ובמה האמינו בו, במעמד הר
ומניין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו, שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט, ט) - מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:|מקור=[[רמב"ם]], [http://www.mechon-mamre.org/i/1108.htm הלכות יסודי התורה פרק ח]|אנגלית=}}
===אמונה בנסים בתקופת חז"ל===
{{ערך מורחב|כוחם של חז"ל להחיות ולהמית בדיבורם}}
ב[[תנ"ך]] ובכמה מאגדות ה[[תלמוד]] וב[[מדרש]], מיוחס לחכמים אחדים הכוח להחיות ולהמית. לעיתים הפעולה היא
אף שהדבר אינו נאמר במפורש בחלק מהסיפורים, לאור גישת היהדות ל[[כישוף|כשפים]], אין הכוונה לכוח עצמאי של חכמים העוסקים במעשי [[כשפים]] ובאמצעותם מחיים וממיתים, אלא שהאל מייחס משקל רב ל[[תפילה|תפילותיהם]] ול[[מחשבה|מחשבותיהם]] של [[צדיק]]ים, אך הוא היחיד שמסוגל להמית ולהחיות.
שורה 47:
=== אין סומכין על הנס ===
בצד האמונה בנס, קיים כלל שאין סומכין על הנס{{הערה|אוריאל בנר, [http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/Assia65-66/Assia65-66.06.asp איסור הסתכנות ומגבלותיו], מאתר מכון שלזינגר, המכון לחקר הרפואה ע"פ התורה}}, כלומר על אדם להיזהר, ולא לקחת סיכונים מיותרים בתקווה שיקרה לו נס. המחשה לעיקרון זה מופיעה בסיפור ה[[תלמוד]]י הבא ([[מסכת מגילה|מגילה]], ז ע"ב)
{{ציטוט|תוכן="רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: "ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי". אמר ליה: "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".|מקור={{בבלי|מגילה|ז|ב}}|אנגלית=}}
(הסיפור בעברית: [[רבה בר נחמני|רבה]] ו[[רבי זירא]] ערכו [[סעודת פורים]] ביחד, והשתכרו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת ביקש רבה רחמים, ורבי זירא קם לתחייה. כעבור שנה פנה רבה לרבי זירא והזמין אותו לערוך שוב סעודת פורים יחדיו. ענה לו רבי זירא: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס).
| |||