אמין אל-חוסייני – הבדלי גרסאות

באביב 1929 הציע הנציב העליון למופתי עסקת חליפין: היהודים יקבלו את רחבת [[הכותל המערבי]] וסמטה צרה וקצרה המוליכה אליה, והערבים יקבלו בתמורה פיצוי בקרקע. אולם המופתי סירב להצעה.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', פרק ראשון: ספיחי מהומות אוגוסט 1929, הסדרת בעיית הכותל המערבי, עמ' 22.}} במלאת שבוע להפגנת צעירי [[בית"ר]] בכותל המערבי ב-15 באוגוסט, נשא אמין נאום ששלהב המונים לפרוץ לרחבת הכותל ומשם ל[[הרובע היהודי|רובע היהודי]].{{הערה|שם=אצולת הארץ 269|[[#פפה|פפה]], עמ' 269.}} ביום שישי [[23 באוגוסט]] [[1929]], יום פרוץ גל האלימות הגדול, נהרו לירושלים אלפי כפריים מהסביבה, כדי להשתתף בתפילה על [[הר הבית]]. רבים מהם היו חמושים במקלות ובסכינים.{{הערה|שם=ימי הכלניות 258}} הם טענו כי המופתי קרא להם לנקום ביהודים. כשהגיע אל-חוסייני עצמו אל רחבת הר הבית, שמע מרחוק את הקריאה "סיף אל-דין, אל-חאג' אמין" ("חרב הדת, היא חאג' אמין"), ויחד עם ה[[אימאם]] של התפילה, החליט שההטפה באותו יום תהיה מתונה, כדי להרגיע את הרוחות.{{הערה|שם=אצולת הארץ 270|[[#פפה|פפה]], עמ' 270.}}

 

 

ביום שבת למחרת זומנו אמין ו[[מוסא כאט'ם אל-חוסייני]] למושל העיר, [[אדוארד קית'-רוץ']], ונדרש מהם לצנן את הרוחות. לאחר פגישה זו קרא אמין לערבים לתת אמון בממשלה, אלא שלקריאה זו לא הייתה בשלב זה כל השפעה. ידידו, [[ג'ורג' אנטוניוס]], ראה כי נוכחותו של המופתי מול ההמונים לא מרגיעה אלא מעוררת אותם, ובעצתו הלך המופתי הביתה.{{הערה|שם=אצולת הארץ 270}}